מח

[לד"ה אתה אחד]

וזהו אתה אחד³⁰ ושמך אחד, אתה אחד זהו ע"ד הוי' אחד, כי ש' הוי' הוא שם העצם וכתי' הוי' בחכמה שנק' אתה כמ"ש כי אתה אבינו, וע' בסידור בד"ה ברוך שאמר, ושמך אחד היינו מה שיהי' נק' כמו שנכתב, וכל גילוי זה הוא ע"י שישראל קבלו התורה וע"י תומ"צ ויחוד דק"ש שהיא מצוה כלליות ממשיכי' שיהי' לע"ל גילוי בחי' אתה ושמך אחד, לא יהי' הגילוי ע"י בחי' הסתר דש' אד' כ"א גם שמך יהי' אחד היינו בחי' גילוי ש' הוי ע"ד כמו שהי' בבהמ"ק, וביתר שאת שהרי גם ההויות יהי' ג"כ אחד.

וכ"ז הוא ע"י התומ"צ דעכשיו, שעכשיו העבודה היא להוסיף אורות באצי', ולע"ל יתגלה למטה, וי"ל שבק"ש מרומז כל התרי"ג מצות רמ"ח תיבין רמ"ח מ"ע, תר"ך אותיות, ובירושלמי שכל עשה"ד יש בק"ש, ועיקר ענין יחוד דק"ש זהו הוי' אחד דוקא, והכח ע"ז הוא מפני שהוי' אלקינו אלקי' שלנו לכן נתן לנו הכח והעוז שגם בעולמות יהי' ביכלתינו להמשיך גילוי ש' הוי', והגם שזה שמי לעלם זהו עכשיו צריכי' להעלימו בש' אד', אבל לע"ל כשיהי' כולו הטוב והמטיב וגם שמו יהי' אחד יתגלה כ"ז, שע"י שעושי' עכשיו אחד בארץ, היינו ליחד כל הדברי' באלקות ע"ד ואספת דגנך שאומרי' בפ' שני' דק"ש, עי"ז נמשך גם עכשיו באצי' בחי' אתה אחד ושמך אחד, רק שלע"ל יתגלה גם למטה להיות ונגלה כבוד הוי' וראו כו'[ednref_10_*].