מב

ולהבין כ"ז צ"ל מארז"ל הנ"ל אתם עשיתוני חטיבה כו' שנא' שמע ישראל כו' ה' אחד, ולכאו' צ"ל למה לא כתי' ה' יחיד⁶ כי מלת יחיד מורה יותר על אחדות ממלת אחד, כי מלת אחד מלבד מה שיש אחד המנוי כמו שבטי ישראל הם שנים עשר שמ"מ נק' אחד מהם בשם אחד כמ"ש ויפתח האחד כו', או במע"ב יום אחד כו' שזה אינו שייך לומר ח"ו באלקות אלא כמ"ש יש אחד ואין שני לו שמה שהוא ית' נק' אחד אין שני לו כו' כמ"ש מזה במ"א⁷, הנה תיבת אחד יתכן לומר על דבר שהוא כלל מהרבה מדרגו' רק שבכללות הוא דבר שלם, וכמו האדם שיתכן לומר אדם אחד אף שהוא כלול מהרבה בחי' ומדרגו' שונות כמו יד ורגל כו', והנה הוא ית' הוא פשוט בתכלית הפשיטות ויתכן בו יותר לומר ה' יחיד שמורה על אחדותו יותר. אך הענין הוא דהנה ארז"ל כד אמליכתי' למעלה ולמטה תו לא צריך פי' אמליכתי' הוא, דהיינו להמשיך אלקות למטה בעולמות, ע"ד הבקשה גלה כבוד מלכותך, וזהו פי' אחד שהאל"ף מורה על אלופו ש"ע וכנודע שברה"ע לא הי' באל"ף מטעם שית' לקמן, ואם כי תמונת אל"ף הוא יו"ד בראש ויו"ד בסוף והקו הוא ו' באמצע כו' עכ"ז הנה בכללותו הוא אל"ף שרומז לבחי' אלופו של עולם, וח' הוא ז' רקיעים וארץ, ודלי"ת הוא ד' רוחות העולם, ופי' שצריך להמשיך גילוי אלקות בעולמות הנבראי' ונפרדים שגם בהם יאיר אלקותו ית' בגילוי כו'.

והנה ידוע שכדי שיוכל להיות להאיר גילוי אלקותו בעולמות הנבראי' ונפרדי' צ"ל צמצום מתחלה, כי עצמותו ית' אינו בגדר עלמין כלל וכמאמר לאו מכל אינון מדות איהו כלל, ולית מח' תפיסא בי' כלל, וכדי שיהי' גילוי אלקו' בעולמות זהו ע"י צמצום דוקא. ויובן זה ממשארז"ל צמצם שכינתו בין ב' בדי הארון⁸, ולכאורה אינו מובן הלא בין הבדים הי' עיקר גילוי אלקותו ית', מה שאינו כן בכל העולם אף שכתי' את השמים ואת הארץ אני מלא אעפ"כ אינו מאיר אלא בבחי' העלם, אבל בין הבדים הי' עיקר השראת גילוי אלקות שמשם קיבל משה נבואתו, וכמ"ש ונועדתי לך שמה ודברתי איתך מעל הכפורת מבין שני הכרובים, וא"כ למה א' צמצם שכינתו בין ב' בדי הארון. אך לפי הנ"ל יובן זה היטב שהיא הנותנת לפי ששם הי' מאיר אלקות בבחי' גילוי ע"כ צריך להיות צמצום דוקא כדי שיוכלו לקבל את הגילוי, שאל"כ איך יכול להיות השראת שכינה בבית המקדש שהרי נא' איזה בית אשר תבנו לי כו', ע"כ כדי שיהי' מאיר אלקות בבחי' גילוי בבהמ"ק זהו ע"י צמצום כו'. וזהו ענין ששם הוי'