מא

אחד, והלא הוא ית' הוא אחד ומיוחד ואתה הוא קודם שנברה"ע, ואתה הוא לאחר שנברה"ע בלי שום שינוי כלל כו'. וגם צ"ל הלא לע"ל נא' ביום ההוא יהי' הוי' אחד ושמו אחד, והקשו ע"ז בגמ' אטו האידנא כו', ותירצו כו'2, וא"כ מהו שאתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, הלא עדיין לא נעשה בגילוי למטה שהרי ביום ההוא יהי' כו' וכפי מה שתירצו בגמ' כו' לא כעוה"ז העוה"ב כו'.

ולהבין כ"ז צ"ל שרש ענין מלחמת יעקב3 שאבק איש עמו עד עלות השחר, וארז"ל (חולין פ' גיד הנשה) שהעלו אבק עד כסה"כ, ודרשו זה מדכתי' ויאבק, שלכאו' א"מ הלא ענין העלאת האבק זהו דבר הבא ממילא כששני בני אדם מתאבקים זא"ז, ולא זהו לכאו' עיקר מלחמתם, ומדוע עשו מזה עיקר4 לקרות כל המלחמה ע"ש האבק שהעלו, וכי מפני שהעלו אבק יקרא לכל המלחמה בשם אבק כו'. ורש"י פי' ויאבק לשון ויתקשר5 ולשון ארמי הוא בתר דאביקו בי' וכמשארז"ל במנחות גבי ציצית ואביק לי' מיבק כו' לשון עניבה, שכן דרך שני בנ"א שמתאמצים להפיל איש את רעהו שמחבקו ואובקו בזרועותיו כו' עכ"ל. והנה למעלה נק' מלחמה זו מלחמה לה' בעמלק מדור דור, ולכאורה אינו מובן איך יתכן להיות הס"מ נלחם נגד הקדושה והלא כל עיקר חיות הקליפות הוא מהקדושה דהיינו מאחוריי' דקדושה וכמשי"ת ואיך יהי' יכולת בידו להלחם נגד הוי' כו'.

והענין הוא דהנה בגמ' בסנהדרין איתא ר' אליעזר רמי כתי' טוב ה' לכל וכתי' טוב ה' לקויו לנפש תדרשנו ואו' ע"ז משל לאחד שהוא משקה שדהו הוא משקה לכל השדה אף במקום שאינו צריך (כי לא איכפת לי') וכשהוא עודר אינו עודר אלא כמה שצריך דהיינו סביבות האילנות כו'.

הערות

  1. 2. והקשו ע"ז בגמ' אטו האידנא כו' ותירצו כו' : ז"ל הגמ' (פסחים נ, א): והי' הוי' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהי' ה' אחד ושמו אחד, אטו האידנא לאו אחד הוא, אמר ר"א בר חנינא לא כעוה"ז העוה"ב, העוה"ז על בשורות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב ועל בשורות רעות אומר ברוך דיין האמת, לעוה"ב כולו הטוב והמטיב. ושמי אחד מאי אחד אטו האידנא לאו שמו אחד הוא, אר"נ בר יצחק לא כעוה"ז העוה"ב, העוה"ז נכתב ביו"ד ה"א ונקרא באל"ף דלי"ת אבל לעוה"ב כולו אחד נכתב ביו"ד ה"א ונקרא ביו"ד ה"א. [וראה לקמן בסיום המאמר].
  2. 3. ולהבין כ"ז צ"ל שרש ענין מלחמת יעקב : בהבא לקמן (בפיסקא זו) ראה תו"א וישלח שם כו, א.
  3. 4. שלכאו' א"מ הלא ענין העלאת האבק. . ומדוע עשו מזה עיקר : תירוץ קושיא זו נתבאר לקמן בד"ה כמים הפנים. וראה ד"ה אתה אחד תרצ"א שם שמבאר: אך הענין הוא דהנה איתא בחדושי הרשב"א דאבק הרגלים הוא כינוי לתולדות, דשרו של עשו שהתאבק עם יעקב רמז לו שבכל הדורות יתאבקו תולדותיהם, והוא סוד הגלות, וישראל נתפזרו לארבע כנפות הארץ כו' ועוסקים בתורה וקיום המצות הנה בזה מטהרים את הארץ כו', וזהו שחזר אחר פכים קטנים דמלחמת יעקב היתה שבכל עת וכל מקום שיש בנ"י גם אם יהיו ח"ו בגלות וכלים קטנים ביותר יוכלו לטהר את האויר ע"י קיום התומ"צ, וזהו"ע האבק שהו"ע המלחמה בעבודת הבירורים כמ"ש כי יד על כס י"ה מלחמה לה' בעמלק מדר דר.
  4. 5. אבק עד כסה"כ ודרשו זה מדכתי' ויאבק. . ורש"י פי'. . לשון ויתקשר : ראה בארוכה אוה"ת בראשית (כרך ב) תנז, ב. ספר החקירה להצ"צ צג, סע"א-ב.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.