לח

לזאב שטורף מלפניו ומלאחריו, וטריפתו זהו שחוטף שה מהעדר, והיינו כי שבת הוא בחי' מוחין דאבא, ולכן צריכין להוסיף בו מחול על הקדש מלפניו ומלאחריו, כזאב שחוטף בשר הבהמה כן צריכי' לחטוף מן החול ולהוסיף בבחי' קדש דשבת, כי בחכמה דוקא אתברירו לחטוף מן החול שיוכלל בבחי' הקדש דשבת כו', וכמו החכם שמייחל הדבור ומתיר הנדר שהניצוץ שהי' בו יתעלה כו' מחול לקדש להיות בחי' חולין שנעשו על טהרת הקדש כו'. וגם י"ל חול, חולין הוא ע"ד דכתי' במשה ויחל משה, וארז"ל ברבות פ' תשא פמ"ג שעשה מהמר מתוק, כי ויחל פירושו ג"כ לשון מתיקות, והיינו שכאשר בחכמה אתברירו מתגלה המתיקות ותענוג עליון שנפל בשה"כ ויוצא מק"נ, וי"ל שבשבת ע"י זכור מלפניו ושמור מלאחריו עי"ז נמשך תוס' בחי' תענוג עליון בסעודות דשבת, בחי' אז תתענג כו', וקראת לשבת ענג, ע"י שחוטף מהחול כו'.

ובזה יובן מה שר' יהודה הוי' קארי לי' (לרבו רשב"י) שבת, וכי מה ענין זל"ז. ועפמש"נ כאן שהחכם מתיר הנדר שמעלה הניצוץ, וכן שבת חוטף מחול הניצוץ, נמצא ענין א' להם.

ואמנם לתרץ שני מאה"ז הנ"ל מה שלפעמים משמע שששת ימי החול הם במט"ט כמשנ"ת לעיל ממאמר הזהר פ' אמור דצ"ד ע"ב, ולפעמי' משמע שששת ימי החול הם מק"נ, כמשנ"ת לעיל שההבדלה שבין קדש לחול זהו בין עשייה לק"נ, והוא מהזהר פ' פקודי דרכ"ז הנ"ל, ולכאו' איך יתכן שניהם, ובאמת פי' שני מאמרי הזהר אלו הם בשם נ"ב שהוא מהרח"ו ז"ל. אך הענין יובן ע"פ מ"ש בר"ח שער הקדושה פ"ב, אשר ביאר ע"פ מאה"ז פ' ויקהל דף ר"ד ע"א, ת"ח אית ימים ואית ימים, ימי חול כמה דאתמר, ואלין קיימין לבר כו', ימי השבת דאינון ימי השבוע קיימין לישראל, וכוונתו שהם שלשה מיני ימים, האחד ימי חול דקיימין לבר, היינו שהם עומדים חוץ לקדושה (וזהו אלף ימי' דחול שנת' בזח"ב פקודי דרכ"ז ע"ב, והיינו כמו שפי' המק"מ שם בשם נ"ב שזהו ע"ס דנוגה), והשליט על ישראל הנהגת קדושה ע"י מט"ט כו' וששת ימי החול ההנהגה ע"י מט"ט כו' דאיהו עבד דשליט בשיתא סדרי משנה כו' (וזהו ששת ימי החול דאתנהיג עלמא ע"י דשלוחייהו שא' ר' יוסי בזח"ג אמור דצ"ד ע"ב, שנת' לעיל שזהו בחי' ו"ק דיצי' וגם ו"ק דעשיי', שהם מט"ט וסנדל כנ"ל), אמנם בשבת שולט אור האצי' כו' והעוסקים בתומ"צ הם קושרים בימי החול ו"ק של שש היכלות (היינו היכלות דיצי', ואפשר גם דעשיי') בששה ספירות הבנין שבאצי' שהם ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ (שהם מחסד דאצי' עד יסוד שהם פעלו כל מעשה בראשית כדפי' בזהר פ' בראשית, כי ששת ימים עשה, בששת לא נאמר כו') והיינו ע"י כוונת התפלה, כמבואר בזהר פ' פקודי שע"י כוונת ברכת ק"ש ותפלת י"ח מתקשרים ומאירים ההיכלות מאור האצילות, ובזה אנו מפרידים הטוב מהרע, והטוב מתקדש באור הטוב שבאצי' ובזה הם נשמרים מהרע, ע"כ דברי הר"ח.