לז

והיינו שבמקום זה האיר בחי' זה הוי' קוינו לו רק שהוא דרך מעביר הבריאה כו' ועיקר הגילוי הי' מאצי' כו', ולכן אמר שמקום זה הוא מקום בהמ"ק חלוק הוא מכל הארץ לפי שבבהמ"ק האיר ג' ראשונות וכבוד הוי' מלא וכמ"ש בסש"ב בח"א בסופו ע"ש בענין בית ראשון ובסידור בשער הת"ת בענין תלמוד בבריאה¹⁰ שהוא ביאור על הסש"ב הנ"ל.

ולהבין בתוס' ביאור ענין בחי' חולין שנעשו עטה"ק יש להעיר לענין חול וחולין ממ"ש גבי נדרים לא יחל דברו, ושרש ענין הנדרים בקצרה¹¹ שנדרים סייג לפרישות, והיינו מפני כי לא יכול להעלות הניצוץ שבדבר הנדור, ע"כ ההכרח לדחותו, ואוסר ע"ע הדבר הנדור בנדר, ונודע כי הנדרים הם מבינה ששם הו"ע הנדרים, וזהו שארז"ל כל הנודר כאלו נודר בחיי המלך, מלך הוא ז"א וחיי המלך הוא מבינה, בחי' אלקי' חיים ומלך עולם כו' כמ"ש במ"א¹², וכשמקבל עליו בנדר, ע"ז בא האזהרה שלא יחל דברו הוא דבר הנדר, כי ע"י דבורו ממשיך על דבר הנדור מקיף דקדושה, דוגמת מקיף דלבונה זכה שאין קדש מתערב בחול, אמנם החכם שמתיר הנדר מיחל דברו שאסר ע"ע ומתיר לו נדרו, והיינו מפני כי בחכ' אתברירו, ויכול לברר ולהעלות הניצוץ, ולדחות הרע, ואז החולין הם חולין שנעשו על טהרת הקדש. נמצא להוסיף מחול על הקדש, היינו לברר ולהעלות הניצוץ שהי' בדבר הנדור, זהו ע"י בחכמה אתברירו, וזהו שא"ל שמואל לרב יהודה (בפ"ה דערובין דנ"ד ע"א) שיננא חטוף ואכול חטוף ואישתי דעלמא כו' כהילולא דמי, פי' ר"ל שלא יאכל לתיאבון וישאר הניצוץ מקושר בק"נ כמקדם אלא יחטוף אותו מק"נ, והיינו ע"י היותו שיננא, ובחכמה אתברירו כנ"ל, ובערוך ערך שן הב' פי' שיננא מחודד בתלמוד מלשון חץ שנון עכ"ל, ואפ"ל שלכן רב יהודה כולא תנויי בנזיקין הוה, בכדי לחטוף הניצוצות מד' אבות נזיקין, וכן דיני ממונות הם בסדר נזיקין שהרוצה שיחכם יעסוק בדיני ממונות, וע"י היותו מחכים הנה בחכ' אתברירו להציל העשוק מיד עושקו שזהו עיקר ענין דיני ממונות, להיות עושה משפט לעשוקים כו', וכמ"ש במ"א בענין משפט וצדקה ביעקב אתה כו' ע' בת"א פ' בשלח בד"ה אשירה להוי'¹³, שזהו מה שנק' סדר נזיקין ישועות כמ"ש במ"א¹⁴, ולכן א"ל חטוף כו', משא"כ ע"ה אסור לאכול בשר לפי שאינו יכול לחוטפו מק"נ כו', ולכן על שבת ארז"ל במכילתא ע"פ זכור את יוה"ש, הובא בילקוט ע"פ הנ"ל זכור מלפניו ושמור מלאחריו משל