ל

נצוצות הנשמות שנפלו בשבירה וכשמבררי' אותם ונתעלו לקדושה נק' גרים כמו למשל הגר שהוא מארץ מרחק והי' רחוק מהקדושה ואח"כ נתקרב לקדושה, כך הוא ענין נצוצי הנשמות שנפלו בשבירה והי' רחוקי' מהקדושה וכשמבררי' אותם מהקליפות נק' גרים, והנה ע"י בירורי נצוצי הנשמות מהקליפה דוקא עי"ז נמשך תוס' אורות יותר, וזהו כדי להוסיף עליהם גרים שעי"ז נמשך תוס' אורות כו'.

ובזה יתורץ הקושיא הנ"ל למה הי' צריך לברוא את הקליפות ושיהי' צריכין לבררן יותר הי' טוב אם לא הי' נבראים כלל, ולפמ"ש יתורץ היטב לפי שעי"ז שנתבררו מהקליפה עי"ז נמשך תוס' אורות לפי שזהו עיקר השחוק ותענוג עליון למעלה כשמבררין הקליפות, וכד אתכפי' סט"א אסתלק יקרא דקוב"ה בכולהו עלמין.

ולזה יובן מה שרצה יצחק לברך את עשו¹⁰, והיינו לפי שראה שבעשו מלובש נצוצי נשמות קדושות ונפלו למטה בעשו וצריכי' להתברר ע"כ רצה לברך את עשו שיוכל להתברר מצד עצמו שלא ע"י יעקב דוקא, והיינו שרצה להמשיך בו תוס' אורות, וזהו שבירך אותו מטל השמים שהוא בחי' טלא דנטיף מע"י, טל תחי', טל דעתיד בו להחיות את המתים, מתים הוא בחי' ז' מלכין קדמאין דתהו שנפלו בשבירה שנק' מתים ע"ש שנא' וימלוך וימת, וע"י טל דנטיף מע"י עי"ז יחי' המתים, וזהו שאנו אומרי' ברכת הטל בברכת אתה גבור, כי ענין גבורה אינו פי' גבורות וצמצומים אלא פי' גבורה היינו בחי' תגבורת החיות ע"ד גבור כארי וע"ד מ"ש אל יתהלל כו' גבור בגבורתו כו' וכמו גבורות גשמים¹¹ שיורדין בגבורה שזה"ע תגבורת החסד, וכן כי הדם הוא הנפש שהדם הוא חם בחי' גבורה, וזהו עיקר החיות כי המת הוא קר, ולכך לפי שטל עתיד להחיות בו את המתים לכך אומרי' אותו באתה גבור כו' לפי שזה"ע תגבורת החיות כו', ולכן יצחק שהוא ג"כ בחי' גבורו' בחי' שרש קו המדה בוצינא דקרדוניתא בחי' זהב, כמעלת הזהב על הכסף, כי כסף הוא בחי' אהבה וזהב הוא בחי' יראה בחי' גבורה תגבורת החיות ולכן זהב הוא ביוקר מהכסף ואעפ"כ כסף הוא טבעא וזהב קונה את הכסף והיינו שהנהגת העולמות צ"ל דוקא ע"י בחי' חסדים כי באמת בתורה כתי' הנחמדים מזהב ומפז, ותורה היא בחי' יעקב וכמ"ש ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל שהוא בחי' בריח התיכון שמבריח מן הקצה כו', ולכן הנהגת העולמות צ"ל דוקא ע"י בחי' כסף בחי' חסדים מדריגת התורה שהיא בחי' חסד וכמ"ש ותורת חסד על לשונה, ורצה יצחק להמשיך בעשו בחי' טל כדי שיוכלו נצוצי הנשמות שנבלעו בו להתעלות לקדושה שלא ע"י יעקב אחיו, והגם שעשו אין ש"ש שגור בפיו והי' יודע מזה, אך זהו מצד פנימיות שבפנימיותו הוא רע אבל מצד המקיף שלו שז"ע רישא דעשו הוא בעטפי דיצחק