יט
מדוע לא כליתם17 פי' שמחמת התבוננות אני הוי' לא שניתי כנ"ל ה"צ לבוא לבחי' כלות הנפש ומדוע לא כליתם, אלא שהדבר הגורם לזה הוא מה שמעיד הכתוב באמרו ואתם בני יעקב, מל' עקוב הלב כנ"ל שאנוש הוא בבחי' חלישות מפני כי כשל בעוני כחי שע"י העוונות שאדם דש בעקביו נכשל ונתחלש כוחות הנפש, וכמ"ש כ"א עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלקיכם כו', ובאמת ל"ד עוונות ממש, אלא גשמיות הגוף וחומריותו הוא שנעשה מסך מבדיל שהוא הוא המיצר וגבול שמגביל ומלביש את הנפש עד שמורידה לימשך אחרי' ואינה יכולה לעלות ולצאת ממנה כו', ולזה ניתנה התורה לישראל שהתו' נק' עוז ותושי', פי' תושי' שמתשת כח תאוות הגוף (כנודע מריש לקיש) והנה"ב, ועוז שנותנת כח לנה"א להתגבר על הגוף ונה"ב לצאת ממאסרו הנ"ל ולבוא לדבקה בו ית'. ואז נק' שמו ישראל שהוא ע"ש כי שרית עם אלקי', וכידוע ששרש נה"ב נמשך מק"ך צירופי אלקי', משא"כ נה"א שרשה מש' הוי' כמ"ש כי חלק הוי' עמו שנמשכת מבחי' ש' הוי', וזהו בראשית בשביל התו' שנק' ראשית ובשביל ישראל שנק' ראשית שנש"י הם בחי' ראשית תבואתה ע"י שירד מהיו"ד שרש נש"י לברר בחי' העקב הנ"ל, וכשמנצח בחי' בירור זה נק' ישראל מל' כי שרית שמושל ושולט על הנה"ב וכוחות הגוף לבלי ימנעו אותו מלדבקה בו אוא"ס חיי החיים כו', ועי"ז מתעלה בבחי' קדש העליון להיות ואנשי קדש תהיו לי בחי' קדש ישראל להוי' שהוא עולה ונכלל בפנימיות רצון העליון ב"ה. אבל כשטורף נפשו באפו, שע"י אפו הנה הוא טורף נפשו כמארז"ל שנשמתו מסתלקת הימנו, שזהו שאה"כ כל אוכליו יאשמו פי' אוכליו שאוכל בחי' האדם שלו עצמו דהיינו כח הארת נשמתו אשר מחודש בו בכל יום תמיד הנה הוא דוחה אותה ח"ו עד שאינה יכולה להאיר בקרבו (להיות כי שרית עם אלקי') והיינו מחמת כעס, או מחמת תאוות, או מחמת גסות כמ"ש לא יגורך רע כו' והנשמה היא חלק הוי', לכן בכל אלו וכיוצא בהן יכול לאכול בחי' ישראל שבו, וכמו שהאכילה נבלע כו' כן כתי' בהושע סי' ח' ח' ג"כ לשון בליעה על ישראל, והיינו שנבלע בחי' ישראל שבו בז' מדות הרעות שהם מכוחות מצרים וכנען, לזאת כתי' כל אוכליו יאשמו, יביא אשם כמועל בקדשים שהי' מביא איל ומקריב השמנונית הוא החלב, וגם הדם החמימות ע"ג המזבח, כן גם הוא מחוייב לעשות כן, להקריב חלבו ודמו, ולא סיגופי' בלבד, אלא מרירות להתמרמר לבו בקרבו, כדי שיהי' בבחי' לב נשבר ונדכה שזה גם ש' אלקי' לא תבזה, והיינו שבקרבנות כתי' קרבן לה', אבל לב נשבר כו' ה"ז קרבן גם למה"ד דש' אלקי' כו', וזהו דכתי' שמנת עבית כשית (בשין שמאלית), פי' בשמנונית ובגשמיות שלך כסית אור נשמתך עד שאינה יכולה להאיר ולשלוט בך, אך תיבת כשית כתי' בשין לרמז על זכות אבות שיש עוד זכות ג' אבות וכמארז"ל במד"ר בחקותי ס"פ ל"ו א"ר אחא לעולם זכות אבות קיימת, וי"ל חלב ודם זהו חו"ג, ומרירות מעורר רחמי' כמ"ש בהגהות לד"ה ועבר ה' לנגוף18 את מצרי' שז"ע מרור שבקערה, וע"י שמעורר ר"ר על נפשו עי"ז
הערות
- 17. אני הוי' לא שניתי. . שמתמה הנביא מדוע לא כליתם : בהבא לקמן ראה תו"א יתרו סז, א. סה"מ תרל"ג ח"א ע' רצה.
- 18. בהגהות לד"ה ועבר ה' לנגוף : לע"ע לא הגיעו לידינו הגהות אלו. וראה לקו"ת שה"ש יד, ד ואילך. סה"מ תרכ"ט ע' קמב. תרל"ב ח"א ע' כד.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.