יח

חמשה ע"ש, וע' בשל"ה דשס"ו א' בתושב"כ ס"פ פנחס, ויובן זה ע"פ מ"ש חדלו לכם¹⁴ מן האדם אשר נשמה באפו, שפי' בזח"ב תצוה דקפ"ב סע"א וע"ב שהחליף נשמתו מן נר"נ שהיא העיקר בכעסו, ואי תימא הא רוגזא דרבנן, רוגזא דרבנן טב איהו לכל סטרין כו' אורייתא קא מרתחא ליה, דכתי' הלא כה דברי כאש, ובחי' נשמה זו לפי פי' הזהר דחשיב רק ד' בחי' נר"נ ונשמתא לנשמתא¹⁵ הנה היא כוללת חו"ב[ednref_7_*], וע' בזח"ב משפטים דקך"א סע"א, לא אעדי רחימותא מנהון עד דקרא לון ואנשי קדש, וענין מה שנש"י נק' קדש ישראל לה' וגם ואנשי קדש זהו ע"י העבודה שפועל בעצמו להיות בבחי' קדש ישראל לה', שיש ב' בחי' יעקב וישראל, יעקב הוא בחי' יו"ד עקב היינו מה שיורד מבחי' יו"ד לברר בירורי' מבחי' עקב, היינו מה שעקוב הלב מכל ואנוש הוא, פי' אנוש הוא חלש, עד שאינו יכול לצאת ממאסר הגוף המונע ומעכב מלבוא לבחי' הביטול לאלקות, כי מצד התבוננות אוא"ס ב"ה הסוכ"ע, ואיך שבורא קדושי' ישתבח שמך שגם בחי' הקדושי' שקדושי' בכ"י יהללוך סלה, כמ"ש בלק"ת פ' בהר בד"ה את שבתותי תשמרו¹⁶, הם ג"כ רק מבחי' שמך לבד, שאינו אלא בחי' זיו לבד, אבל הוא ית' בכבודו ובעצמו רם ונשא, והוא הוא הסוכ"ע ומעלה ומטה שוים לפניו כו', וכמ"ש אני הוי' לא שניתי, אשר מהעמקת הדעת בהתבוננות זו הי' צריך לבוא להשתפך הנפש אל חיק אבי' להיות נכספה וגם כלתה נפשי, מי לי בשמי' ועמך לא חפצתי בארץ, שו"א הם געה"ע והתחתון, וכאשר יתבונן בכ"ז שהוא רק הארה בעלמא מבחי' ממכ"ע, לא יחפוץ לא בגעה"ת ולא בגעה"ע כ"א ליכלל ולבטל באוא"ס ב"ה עצמו"ה הסוכ"ע, וע"ז הוא שמתמה הנביא