טז

ויחו"ת, וכענין שנא' כי לא מחשבותי מחשבותיכם שמלמעלה למטה כל מה שהוא מטה מטה הוא כאין ואפס לגבי שלמעלה הימנו, משא"כ מלמטה למעלה הוא בהיפך שהבריאה היא יש מאין שלמטה הוא היש, אבל לע"ל יהי' ראש אחד היינו כמ"ש בזהר למהוי אחד באחד כו', והיינו מפני כי לע"ל יהי' עליית והזדככות העולמות שבחי' עלמא דאתגלי' יזדכך להיות בבחי' מעלת עלמא דאתכסיא.

וזהו דכתי' ביום ההוא יהי' הוי'⁶, ופי' בלק"ת מהאריז"ל שלע"ל אותיות דש' הוי', יהי' כמו תיבת יהיה, והיינו ב"פ י"ה, ולא כמו עכשיו שהם ב' בחי' י"ה ו"ה, כ"א ששניהם יהי' בבחי' י"ה, ור"ל שבחי' ו"ה שהם בחי' זו"נ בחי' מדות ודבור יהיו לע"ל כמו בחי' י"ה שהם או"א, והיינו כי עכשיו בחי' המל' שהיא ה' אחרונה דש' הוי' בחי' דבר ה' מקבלת מבחי' וא"ו (שעם היות שבראשו יו"ד) שהו"ע המשכה מלמעלמ"ט, ועמ"ש מזה בפ' ויצא בד"ה ושבתי בשלום⁷, שזהו כמו מים יורדי' מגבוה לנמוך, מ"מ ההמשכה אינו עצמיות היו"ד ממש, כ"א שהולך ומתקצר ונעשה דק יותר הרבה מיו"ד עצמו שבראש הוא"ו, והו"ע קלישות האור כמ"ש במ"א בענין כפילא וקלישא⁸, ומבחי' הוא"ו נמשך לבחי' ה' תתאה, וכמ"ש במ"א שכאשר המדות מאירי' בתוקף אינו יכול לדבר⁹ מחמת ריבוי ההתפעלות, א"כ גם המדה בהכרח שתתצמצם וכ"ש היו"ד שבראש הוא"ו שרומז לבחי' מוחין שבמדות כו', אבל בחי' י"ה אינו ע"י המשכה, אלא כי היו"ד עצמו מתגלה בה"א והכל בחי' אחת, ולכן איתא בספרים בענין כתיבת ש' הוי'¹⁰ שה"א ראשונה דש' הוי' עושי' תחילה יו"ד[ednref_5_*] ואח"כ ממשיכי' מיו"ד זה עצמו רוחב גג הה"א. אמנם לע"ל יתעלה העולם שבחי' עלמא דאתגליא יהי' בבחי' ומדריגת עלמא דאתכסיא, ויהי' זו"נ המדות והדבור ג"כ בבחי' י"ה שהם או"א. וז"ע ונקבצו בני יהודה ובנ"י יחדיו שיחו"ת יהי' ג"כ במדריגת יחו"ע, ופי' כי יהודה הוא בבחי' מל' איהי בהוד, וישראל לי ראש היינו בחי' ז"א מהחזה ולמעלה שבו מאירין המוחין דאו"א, ולעתיד תהיה ספירת המל' ג"כ במדריגת ז"א,