יא

דכולהו קאי על בחי' אוא"ס שהגבה למעלה מעלה לאין קץ כו' כמש"ש. וכמ"כ יובן בענין לעשות לתקן ג"כ כו', ואילולי לא הניח בתחילת הבריאה דבר מה שלא נשלם עדיין, מלבד מה שאז לא הי' שייך באמת כלל ענין העבודה שהרי הי' הכל נשלם כו', הנה הנא' בעשרה מאמרות ה"ז הוא הנותן כח וחיות לדבר ההוא שיעשה גם לאחר זמן כו', לכן אמר לשון לעשות שיורה שע"י עבודתינו בבחי' תרי"ג מצות יתתקן מה שחסר בכוונה בהבריאה (וי"ל שהיינו בחי' מ"ה בחי' ביטול היש לאין ובחי' ביטול אמיתי, שע"ז מורה לשון דבר מ"ה כו' וכמארז"ל כתובות דף ה' גדולים מעשה צדיקים (היינו המקיימים תומ"צ שע"ש זה נק' צדיק כמ"ש וצדקה כו' כל המצוה, ועמך כולם צדיקי' כו') ממעשה שמים וארץ, כי בריאת שמים וארץ הוא יש מאין, אבל ע"י לעבדה ולשמרה ממשיכי' להיות ביטול היש לאין כו' כמ"ש במ"א באריכות¹⁰). ומה גם שבכדי שיפעול אתעדל"ת של האדם שהוא נברא לתקן מעשה בראשית שברא אלקי' בע"מ כו', זהו ג"כ דבר גדול, וא"כ ה"ז כוונה עמוקה מאד כו'.

ועוי"ל בעומק יותר דאי משום אתעדל"ת כנ"ל זהו שייך לכאו' רק בגוף בריאת האדם שבראו בשני יצרין כמ"ש וייצר בשני יודי"ן שארז"ל בשני יצרין יצ"ט ויצה"ר (שגם בזה נודע שיו"ד א' דגושה והשני הוא היו"ד שיוצא מהחיריק, שנמצא יו"ד א' מורגש והשני אינו מורגש שהכוונה בזה שהיצ"ט יהי' לו יתרון כח ועוז לשלוט על היצה"ר להכניעו ולהשפילו עד שיהי' כפוף ובטל להנהגת השכל ע"פ השכלת ודעת הנה"א הוא שרש היצ"ט שבאדם כמ"ש הרמ"ז כו') שזהו בכדי שיהי' שייך עבודה כנ"ל, אמנם באמת אפ"ל עוד כי גם באצי' הגם שאין שם חסרון כו', עכ"ז נאצל בשני אופנים, האחד מה שבא בסוד שרש, הב' מה שבא בסוד תוס', שבחי' התוס' וריבוי אור הזה שתוספתו של הקב"ה מרובה על העיקר כו' כנודע זהו נמשך ע"י עבודת האדם, וע' מזה בהקדמת מהר"נ שפירא להפע"ח (הובא בלק"ת בהביאור ע"פ שבת שבתון¹¹), וכיוון שכן שגם באצי' לא נאצל בשלימות כו' (שלפ"ז יתפרש ועבדתם את הוי' אלקיכם שנז' לעיל על זו"נ דאצי' כו'), לכן מזה נמשך שבבי"ע לא נבראו בבחי' השלימות ממש כו' שחסר דבר בחי' המ"ה כנ"ל ממש (ועמ"ש במ"א בענין ופלגשו ושמה ראומה שפי' ראו מ"ה כו', ע' בלק"ת בסוף ד"ה את שבתותי תשמורו בהג"ה¹², וי"ל שזהו עוד גרוע מאשר חסר המ"ה, שבחי' מ"ה עם חסרון שרצונה שיהי' רואי' אותה כו' ה"ה גרוע מאשר חסר לגמרי בחי' הביטול היש דמ"ה שאפשר שכשיגיע בעבודה לבחי' ביטול היש יהי' בחי' מ"ה כדבעי כו' משא"כ כשיש בה בחי' מ"ה, ובחי' ביטול זה דמ"ה יש בו חסרון כ"כ עד שכוונתה שיהי' ראו