ט

במק"מ בין הקדושה לק"נ, ועכ"ד אע"ג דפרישו אית מן הקדש לחול חולקא חדא כו' כנ"ל, פי' המק"מ חולקא חדא הם הבירורי' שבק"נ. ואאמו"ר נ"ע ז"ל פי'³ חולקא חדא אית לי' בקדושה שזהו מקיף של העשר ספירות דקליפת נוגה שהוא לבונה, וכמבואר ענינו בפ' תולדות בד"ה ראה ריח בני, ובהג"ה לשם⁴. וצ"ל אם חלוקים הם בפירושם, או אולי י"ל שענינם אחד הוא.

וילה"ק פירוש הפסוקי' (איוב ל"ג ך"ג ך"ד) אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף כו' ויחננו ויאמר פדעהו מרדת שחת מצאתי כפר, ופי' רש"י ז"ל אחד מני אלף, במגידי פשעו והוא יליץ ישרו. ויחננו, המקום. פדעהו, כמו פדאהו אל"ף מתחלפת בעי"ן והענין מוכיח, מצאתי כפר והוא פדיון עכ"ל, (והוא במענה ראשונה דאליהו כו' ממשפחת רם⁵). ויש בפסוקי' אלו כמה דקדוקי', הא' מהו מספר אחד מן אלף שלכאו' חלק א' נגד תתקצ"ט הוא חלק קטן מאד, ואיך עי"ז כו'. גם לשון במגידי פשעו והוא יליץ אינו מובן, אם האחד הוא ג"כ מן המגידי' דאל"ף אלא שמ"מ יליץ ישרו, ומפני כי חנון ורחום ה' יחננו המקום, או שחלוק הוא לגמרי מהם, ורק אם אחד נגד תתקצ"ט יליץ ישרו ג"כ יחננו המקום. גם למה בחר רש"י לשון המקום, וגם למה כתי' פדעהו בעי"ן שיצטרך לפרש כמו פדאהו שהעי"ן יתחלף באל"ף[ednref_2_*], וגם למה כל ענין זה אמר אליהו כו' דוקא. ויובן בהקדם ענין איך שע"י מליץ אחד יפדה מרדת שחת, שזהו לכאו' מעומק ומיצוי הדין הקשה, וכמ"ש בס' קה"י ע' שחת שהוא היכל ב' דהיכל הטומאה, והוא בחי' הוד דקלי' כמ"ש בזח"ב פקודי דרס"ג ע"ב ודרס"ד, ופי' דשחת הוא הוד דנוק' דזעיר דקלי', נוק' דקלי' הוא נחש, וע"כ שחת ר"ת חויא תקיפא שלטא, שבאמת זהו חסד גדול מאד שע"י מליץ אחד שיגיד ישרו יפדה מעומק הנ"ל[ednref_3_*].