שלו

מלך מלך ימלוך⁵⁶ שהוא שרש ומקור הזמן ומקום⁵⁵ כידוע ממ"ש במ"א באריכות כו'. אבל התורה היא מבחי' מח' הקדומה כי אורייתא מח"ע נפקת⁵⁷ (וע'⁵⁸ לקמן שחכ' דא"ק היינו בחי' מח' הקדומה מאיר באצי'⁵⁹ שהוא בחי' חכ' עילאה) שח"ע היא קדש מלה בגרמי'⁶⁰ פי' מלה בגרמי' שאינו שייך לעולמות דהנה המדות הם שייכי' לעולם⁶¹ דוקא שאם לא העולם לא הי' שייך לומר בחי' חסד או רחמים שבחי' חסדן או רחמן אינו שייך כ"א על זולתו ואם לא הי' העולם לא שייך שהוא חסדן כי אין שום דבר שיעשה לו חסד או שירחם עליו, אבל בחי' החכ' שייך גם בלעדי העולם כמשל החכם שיוכל לישב בעצמו ולהשכיל השכלות הגם שלא ישפיע לזולתו כו', ועד"ז יובן ענין ח"ע שהיא קדש מלה בגרמי' שאינו שייך כלל לעולמות ומשם הוא שרש התורה שהיא גבוה מאד נעלה מבחי' המצות שמלובשים תחת הזמן כנ"ל.

ולכן בכל התורה לא נא' בדרך ציווי רק בדרך סיפור דברים בעלמא, כי ענין הציווי אינו שייך אלא לבחי' מלך שמצוה לעבדיו שיעשו לו כך וכך, אבל התורה לפי ששרשה גבוה מאד מבחי' ח"ע שקדש מלה בגרמי' כנ"ל, לכן היא רק בדרך סיפור, וה"ז כמשל הבע"ב שמסדר את חפציו שיעמדו בביתו זה כאן וזה כאן שאינו מצוה כלל רק שמסדר שדבר זה יעמוד כאן ודבר זה כאן, ועד"ז יובן בענין התורה שנא' אם בחוקתי תלכו⁶² כו' ובפרטי עניני המצות שהציצית יהיו כך דוקא ובל"ז לא יהי' נעשה בה וע"י המשכת אוא"ס ב"ה וכמו"כ התפילין וכל פרטי המצות שהוא בדרך סידור בעלמא שמסדר שהתפילין כו' והציצית יהיו על ד' כנפי בגדיהם⁶³ כו', ועד"ז בכל המצות כו'. וז"ע מ"ש ואהי' אצלו אמון, שפי' אמון ל' אומן⁶⁴ והיינו מפני שהתורה היא אצלו לכן הוא בחי' אומן לסדר כל דבר כו'. ומעתה יובן ג"כ ענין מפני מה לא נא' בכל ד' ספרים⁶⁵ התורה מי הוא המספר, כי המספר את התורה הוא בחי' עצמיות המאציל שלמעלה מבחי' ש' הוי', ומפני כי גדלה מעלת התו' בבחי' מח' הקדומה וכנ"ל בענין בחי' ח"ע שקדש מלה בגרמי', לכן מבטלין מצוה שאפשר לקיים ע"י אחרים מפני ת"ת כי המצות הם בבחי' זמן ומקום כנ"ל אבל התו' היא למעלה מן הזמן ומקום⁶⁵.