רפה

וזהו אני לדודי ודודי לי הרועה בשושנים, ופי' שושנים הם יגמה"ר כנ"ל שמאירים בחדש אלול¹³⁴, ורז"ל אמרו א"ת שושנים אלא ששונים שגם בתו' יש בחי' יגמה"ר, יג"מ שהתו' נדרשת בהם, וכ"מ ממה שארז"ל ע"פ ואנכי עמדתי בהר¹³⁵ כימים הראשונים מה הראשונים ברצון¹³⁶ כו' שנמצא שבחי' רצון זה שביגמה"ר שהוא נושא עון הי' גם במ"ת, אשר לכאו' קודם מ"ת ודאי הי' בלא חטא ועון ומה"ע בחי' יגמה"ר, אלא שבמ"ת הי' גילוי כל מה שיהי' גם אח"כ, והאיר גם בחי' מקיף הכללי, ולכן על כ"ד ודבור פרחה נשמתן¹³⁷ היינו שיצאו מהגבלת הכלי, לשאר בבחי' המקיף, והחי' אותנו¹³⁹ בטל שעתיד להחיות בו את המתים¹³⁸ לע"ל שבחי' טל תחי' זה זהו למעלה משרש המן כו', ובכדי שיוכלו לקבל בחי' זו, הנה ההכנה לזה הי' מ"ש ויחן ישראל נגד ההר¹⁴⁰ שנעשו כאיש אחד, והאחדות זהו מדריגה גבוה מאד נעלה שזה מורה שהכלי שלו אינו מגבילנו, ולכן הוא כאיש אחד עם זולתו כו', דהנה מי שאינו יכול לסבול זולתו זהו מצד היותו יש ודבר וגבה רוח עד שזולתו אינו תופס מקום נגדו שיהי' עמו קשור ודבוק באהבת ריעים דבוק מאח, וה"ז הגבלה שאין כמוהו כו', אבל היותו דבוק מאח עם זולתו ה"ז הוראה שהגיע לבחי' ביטול שלמעלה מהגבלת הכלי ע"ד בחי' שיריים כו' ולכן היו נכונים שישרה בחי' המקיף שזכור ושמור בד"א נא' מה שאין הפה כו' ועכדו"ד פרחה כו' והחזירם בטל תחי', ומה הראשונים הי' ברצון אף אחרונים ברצון שבחדש אלול ועשי"ת מאירים יגמה"ר¹⁴¹ כמו ואל זה אביט, וזהו אני לדודי ועי"ז ועלי תשוקתו¹⁴² עלי בחי' מקיף, וכמו ביגמה"ר דמיכה שצ"ל עובר על פשע ומשים עצמו כשיריי', ומה שביגמה"ר דמשה לא נא' דקדוקי' כאילו זהו מפני כי הם לחיי הגוף, שע"פ מדת האמת הנה אמת א' אל יברא, רק שהגביר בחי' ורב חסד להטות כלפי חסד שיומשך למטה מטה בלי דקדוק, ועכ"ז ונקה הוא לשבים דוקא, משא"כ אם אינו שב לא ינקה כו', וזהו שצ"ל אני לדודי ועי"ז ודודי לי בבחי' מרעה דשושנים יגמה"ר, וס"ת אני לדודי ודודי לי הם ד' יודין¹⁴³ שרומזי' לארבעי' יום שמר"ח אלול עד יוהכ"פ ותחילתן ר"ח אלול שבהם הוא הזמן שמאירים בחי' יגמה"ר כנ"ל.