רמא

וכתי' כלתה נפשי לחצרות הוי'²⁰ ג"כ לשון רבים, והענין הוא כנודע שיש ב' בחי' חצר, היינו חצר החיצונה וחצר הפנימית אשר בו בית המלך, ולכן לא יבא איש בתוכו אשר לא יקרא ואחת דתו²¹ כו' כמ"ש במג"א, משא"כ בחצר החיצונה שהכל יכולים לכנוס בו כו', וגם מובן אשר ליכנס בבית המלך א"א כ"א ע"י ב' חצרים הנ"ל, ויובן ד"ז בעבודה בנפש האדם ע"פ מ"ש בפ' ראה²² בד"ה כי תשמע בקול פ"ב, דחצר החיצונה הוא בחי' פסוד"ז, וחצר הפנימיות הוא ק"ש, כי בפסוד"ז נז' גדולתו ית' שהוא מחי' ומהוה עולמות ומלאכי' כמ"ש הללו את ה' מן השמים²³ כו' מן הארץ²⁴ כו', הללוהו ברקיע עוזו²⁵, וקרי"ס נס נפלא בעוה"ז כו', אשר מקור חיותן נק' חצר החיצונה כו', אבל ק"ש קבעומ"ש ועול מצות זהו בחי' חצר הפנימיות הפונה קדים²⁶, קדמונו של עולם²⁷, והמלך ישב על כסא מל' בבית המ'²⁸ הוא שמו"ע ביטול, ומשם ויושט המלך את שרביט הזהב²⁹ רשפי אש האהבה, כמעלת הזהב כו' לבחי' חצר הפנימיות שיתגלה גם בק"ש בקיום ואהבת³⁰, וזהו אשרי תבחר כו' חצירך ב' חצירות הנ"ל והדר נשבעה בטוב ביתך כו', וזהו בדרך פרט בתפלה, ואמנם בעבודת האדם בכלל ההפרש בין בית לחצר³¹ כי אם³² היות ששניהם נעשו מאבנים, שגדר החצר הוא ג"כ מאבנים כמו בית, עכ"ז יש הפרש גדול ביניהם, והוא שהבית הוא מקורה בגג, והחצר הוא בלתי מקורה, והנה כמו בחצר שבלתי מקורה הוא יורדי' גשמי' בתוכו, ועוף הפורח שוכן בתוכו כו', כן עד"ז יובן בעבודת האדם בעסקו בתפלה ותו' יש מי שמשים שכלו רק לבחי' האותיות לבד, ואם היות כי גם זו דרך ישרה, שיראה שיאמר הצירופי תיבות כמו שהם באותיותיהם ודקדוקיהם וכמ"ש בטור ובש"ע או"ח³³ בפרטי דקדוקי ק"ש ושאר התפלה שלפני' ולאחרי', עכ"ז א"ז עבודה תמה, כי להיות שבזה מלובש רק כח המחשבה לבד בלתי כח השכל והשכל פנוי, הרי יכול ליפול בשכלו מחשבות זרות רבות ורעות הטורדות ומבלבלות מוחו עד שנעשה מוחו ולבו בל עמו כו', וה"ז כמו החצר הבלתי מקורה שהגשמי' יורדי' לתוכו והעופות שוכנים שם, ולכן מי שהוא בר שכל יעמיק דעתו ושכלו עד מקום