רט

קיצור. ואחר שחג"ת קבלו מברוך יסוד או"א אזי עולים לבינה ונקרא אז הבינה מלך העולם, הנה מי בינה ברא אלה חג"ת, ויש פרסא מפסיק ביניהם, רקיע כעין הקרח, שע"ג חיון עילאין, מבטן מי יצא הקרח, ולכן נק' הבינה מלך על חג"ת הנק' עולם, ולכן עלייתם לבינה זהו ע"ד ומעין עליית הבריאה באצי', וכענין יצ"מ ממצר מי, היינו כאשר אין מי מאיר בבחי' אלה, ויצ"מ בחי' גילוי מי ברא אלה, ואזי נעשה גילוי מלך העולם, אית מלך לעילא רזא דקדה"ק, וגם יש לפרש מלך העולם להיות עולם חסד יבנה ר"ל עולם שלא יופסק החסד.

מא) ועתה ¹⁸⁰⁷ יש להבין החילוק שבין ברכת הנהנין שהיא מעילא לתתא ובין ברכת התפלה שהיא מתתא לעילא כו', והענין הוא דהנה החילוק שבין ברכת הנהנין לברכת התפלה הוא דברכת הנהנין הוא ע"ד מאכל דוקא וכיוצא, אבל בלא מאכל אסור לברך, וברכת התפלה הוא להיפך שאסור לאכול קודם התפלה¹⁸⁰⁸ וכן שכור אסור להתפלל¹⁸⁰⁹, משא"כ בברכת הנהנין שגם שכור יכול לברך¹⁸¹⁰. ולהבין זה, הנה ידוע שיש ב' בחי' השפעות¹⁸¹¹ הא' היא השפעת חיות לכל העולמות להחיותן ולקיימן והוא הנקרא בחי' מזון שאינו רק לחדש הישינות ולא חדש מעיקרו, והב' הוא השפעה והמשכה חדשה ממש כמ"ש אור חדש על ציון תאיר¹⁸¹². וביאור הענין דהנה כתי' ובטובו מחדש בכי"ת מע"ב¹⁸¹³ שבכל יום נתחדש החיות, והיינו שגם לאחר שכבר נתהוו מאין ליש בעיקר מציאותם אין להם קיום המציאות בבחי' אור וחיות תמידי בלתי השפעת אור וחיות מלמעלה להחיותן תמיד בבחי' מזון, ובלתי זה לא הי' קיום למציאותן כלל והיו חוזרי' ומתבטלי' לאין כמקדם, וכמ"ש עיני כל אליך ישברו¹⁸¹⁴ ואתה נותן להם את אכלם בעתו כו', ומ"מ אין זה חידוש גמור אלא הכל על אופן אחד ואינו רק לחדש הישינות <עו>

ּ וכמו למשל בחי' מזון שלמטה שע"י המאכל שאדם