קח

היינו בחי' סוכ"ע יומשך להיות בבחי' אלקינו, ופי' ברוך אתה היינו מהותו ועצמותו ית' שלמעלה מבחי' הוי' יומשך להיות ה' אלקינו ממש יעו"ש. וכיוצא בזה נת' בלק"ת פ' נצבים²⁷⁸ בד"ה כי המצוה הזאת ספ"א, שביאר תחילה איך ששם הוי' יו"ד צמצום ה' התפשטות כו', אך הגורם להיות צמצום זה ובחי' הוי' זו שהרי כתי' אני הוי' הוא שמי²⁷⁹ שאין זה אלא בחי' שם שהוא לזולתו ואינו ממהות עצם הדבר כלל, אלא אנכי מי שאנכי²⁸⁰ היינו בחי' עצמותו ומהותו כב"י כו', ולהיות אנכי הוי' היינו²⁸¹ שלהיות נמשך להוות²⁸² העולמות בבחי' ש' הוי' ממכ"ע בהשתלשלות וירידות המדריגות כו', מבחי' אנכי שאינו נתפס בגדר עלמין והוא קדוש ומובדל ואינו נק' בשם כו' כ"ז הוא מפני כי אלקיך אנכי שע"י שאתה ישראל ממשיך בקרבך אלקות הרי בזה ממשיך ג"כ להיות הוי' מבחי' אנכי, כי באתדל"ת תלי' מילתא והיינו ע"י המצות <יד>

ּ שהמצות הם מצות הוי', ועי"ז גורם צמצום ביו"ד כו', גם במ"א נתבאר בפי' ב' שמות הוי'²⁸³ שבפסוק ראשון דק"ש שה' אלקינו היינו מה שנמשך ש' הוי' יו"ד צמצום ה' התפשטות כו' להיות בחי' מחשבה עלמא דאתכסיא ששם שרש נש"י שעלו במחשבה, ואח"כ כדי להיות בחי' דבור המהוה מלאכים²⁸⁴ ושאר הנבראים צ"ל עוד צמצום והתפשטות, והו"ע ש' הוי' הב' דהיינו ה' אחד כו'. כי החית דאחד מורה על ז' רקיעים²⁸⁵ וארץ וד' רומז על ד' רוחות העולם, ולפ"ז ה' אלקינו היינו יחוד חו"ב²⁸⁶ הנק' או"א²⁸⁷, כי בינה נק' מחשבה²⁸⁸ ומקבלת מהחכ' כו', ה' אחד היינו המדות והדבור הנק' זו"נ²⁸⁹ כו', וכן משמע הפי' בד"ה בהעלותך את הנרות, בלק"ת פ' בהעלותך דרוש הראשון פ"ב.

ואפ"ל עוד בענין ה' אלקינו הוי' אחד כי הנה פי' אלקינו זהו הפסיק טעמא שבין שני הויות דהיינו ענין יהי רקיע ויהי מבדיל בין מים עליונים שהוא טלא עילאה דע"ק טלא דבדולחא שבמו"ס, ובין מים דז"א כדפי' בספד"צ רפ"ה²⁹⁰, ובאשל אברהם²⁹¹ בהטעמים גבי פסיק, אלא לפי שפסיק זה אינה הבדל