צ

ב) ועפ"ז יובן מארז"ל בפ"ו דברכות דל"ה ע"ב כל הנהנה מעוה"ז בלא ברכה כאילו גוזל להקב"ה ולכנס"י, שנאמר גוזל אביו ואמו²⁹, ואומר אין פשע חבר לאיש³⁰ משחית, פי' גוזל אביו ואמו היינו בחי' או"א עילאין, ובגמ' לשון הקב"ה וכנס"י היינו כנ"ל שע"י הברכה ממשיכים באו"א וקוב"ה ושמא קדישא וכשנהנה בלא ברכה, מונע אור חדש לבוא אליהם מאור הכתר ע"י ברכה זאת כנ"ל, וממילא בהעדר אור חדש נשפע תוס' יניקה לחיצונים מאכילה זאת מבחי' הרע שבמאכל, וזהו חבר הוא לאיש משחית, ולכן מקדים בזהר ג"כ פקודא דא לברכא לי' לקוב"ה על מה דאכיל ושתי דכתיב ואכלת כו'³¹ וברכת את כו' ואי לא בריך אקרי גזלן לגבי קוב"ה דכתיב גוזל אביו ואמו, בגין דברכתא דבריך ב"נ לקוב"ה אתי לאמשכה חיין ממקורא דחיי כו' משום דהא בהא תליא שע"י הברכה נמשך אור חדש ע"י אמצעות אור הכתר, ע"כ כשלא מברך ממקורו אקרי גזלן לאביו ולאמו שהם בחי' או"א כו', דהיינו ג"כ מה שגוזל להקב"ה וכנס"י שהם בחי' זו"נ דהרי בחי' מוחין דאו"א נמשכים לזו"נ לצורך קיום העולמות תמיד³², ושרש ענין הברכה להמשיך או"ח באו"א ממקורא דחיין הוא בחי' הכתר ושיומשך גם לבחי' המל' כנס"י כו', וכ"מ³³ בהרמ"ז עקב דר"ע ע"ב³⁴ בד"ה ולנחתא³⁵ אחרנין מלעילא, והשפע האמיתי הוא מהפנימיות כו', שגם או"א מקבלין³⁶ אותו מאריך ואריך מעתיק כו'³⁷, ויש ראי' לזה ממ"ש בזח"ב פ' בשלח דס"ג ע"ב כד עתיקא סדכ"ס בעי לזמנא ברכאן לעלמא אשרי כולא ואכליל כולא בהאי עמיקא עילאה, מבואר משם אשר מקור הברכה נמשך מע"ק סדכ"ס שהוא הכתר אלא שנמשך ע"י או"א, כי א"א לקבל <ג>

ּ מהכתר בעצמו כ"א ע"י התלבשותו בחכ', וגם לא מהחכ' עצמה כ"א ע"י הבינה כו'. ובמהרש"א³⁸ כ' על מארז"ל דל"ה ע"ב פ"ו דברכות ע"ד מה שאמרו במשנה פב"ת דסוטה משנה י"ב משחרב בהמק"ד כו' ולא ירד הטל לברכה ונוטל³⁹ טעם הפירות, כמ"כ כשאינו מברך על המזון והפירות אינו נמשך הטל של ברכה, ועיקר ענין הברכה הוא המשכת גילוי אלקות כמו ברוך ה' אלקי ישראל⁴⁰ מן העולם ועד העולם דהיינו מעלמא דאתכסיא לעלמא דאתגלייא⁴¹ כמ"ש בזהר ויצא דף קנ"ח⁴², ולכן נק'