מא

לתפילין¹⁴⁸, שכמו התפילין הם המשכת אלקות למטה שכותבים ה' אחד על קלף גשמי כמו"כ כל המצות הם המשכת אלקותו ית' למטה, ולכן אמרו כל הקורא ק"ש רצוא בלא תפילין בחי' שוב כאילו הקריב עולה העלאה בלא מנחה המשכה, והעיקר הוא בחי' חסד כמ"ש כי חסד חפצתי כו'.

קיצור. שיש ב' בחי' חפץ ורצון, וחפץ הוא פנימיות הרצון וזהו בחסד דוקא בחי' המשכת אלקות למטה, כי נתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים, ולכן גם בקרבנות הי' מנחה ונסכים, וגם עכשיו הקורא ק"ש רצוא בלא תפילין שוב כאילו הקריב עולה העלאה בלא מנחה המשכה והעיקר ההמשכה כי חסד חפצתי כו'.

ח) ועפ"ז יובן מה שלא הרחיקו רז"ל מאיסור ריבית לגמרי והתירו ה"ע¹⁴⁹, דהנה נת"ל שירידת הנשמה בגוף היא בחי' עיסקא ולכן שניהם נוטלים השכר הנותן והמקבל, והיינו השכר להנשמה מה שעי"ז מתעלית למעלה מעלה ומעלה הנה"ב לשרשה, והנה"ב גדלה ורב כוחה להעלות הנה"א שיעלה בעילוי אחר עילוי כמ"ש מזה בת"א בד"ה בך"ה בכסליו¹⁵⁰, אמנם לא זהו עיקר המכון כ"א מה שע"י העלאה זו נמשך המשכת אלקותו מלמעלמ"ט כי חסד חפצתי שז"ע כל ההמשכות שנמשך עכשיו להוסיף אורות באצי' לע"ל יתגלה זה למטה וזהו עיקר המכוון כי נתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים כו', ואמנם בענין חילוק השכר בין הנותן והמקבל א"א להיות בשוה שזהו ריבית ולכן אי פלגא באגרא תילתא בהפסד, וממילא מובן שאם המקבל מקבל פלגא בהפסד צריך לקבל תרי תילתא באגרא, ומצינו בדרז"ל בפ"ט דשבת דפ"ט ע"ב¹⁵¹ שהנותן שהוא הקב"ה מקבל פלגא בהפסד, שאמרו שם שלע"ל יאמרו ליצחק כי אתה אבינו, שהשיב דל ך' שני דלא ענשת, דל פלגא דלילותא דל פלגא דצלוי ומיכלא כו' פשו י"ב וחצי, אם סובל אתה כולם מוטב, וא"ל פלגא עלך ופלגא עלי נמצא שא"ל יצחק שיקבל פלגא בהפסד, ולכן ע"פ הע"ס אינו מגיע להנותן כ"א תילתא באגרא, ולכן מצינו בדרז"ל במד"ר בענין מ"ש קדושים תהיו¹⁵² משל למלך שעשו לו בני המדינה ג' עטרות נטל אחד ונתן בראשו ושניים בראש בניו, וזהו קדושים תהיו, והייתם קדושים, כי קדוש אני¹⁵³, שנטל לעצמו רק חלק שליש עטרה אחת ושניים נתן בראש בניו שהם המקבלים כו', ולכן התירו היתר עסקא להיות כי בכלליות ירידת הנשמה בגוף כן הוא כו'.