כב

ומ"מ אינו יכול לדבר מפני כי אין האותיות נמשכי' מהנפש לכלי המבטא שלו שיוציאו האותיות אחה"ע הגשמי', ולכן לדבר אינו יכול, ומ"מ מוליד שלם שאינו תלוי בהתגלותם בכלי המבטא כו', ונודע כי באותיות יש ב' בחי' אותיות²⁰⁰, היינו אותיות המחשבה ואותיות הדבור, ואם כי בהתגלותם בחי' אותיות המחשבה דקים וגבוהים יותר מאותיות הדבור מ"מ בשרשם בנפש שרש אותיות הדבור קודמי' לאותיות המחשבה²⁰¹ כמ"ש מזה במ"א באריכות וע' בד"ה אדם כי יהי'²⁰² בעור בשרו בענין ואדם אין ומעלת המדבר כו'.

והנה שרש חיות כל העולמות הוא מבחי' אותיות כמו עד"מ מאמר יהי רקיע עומד תמיד ברקיע להחיותו כמ"ש לעולם ה' דברך נצב בשמים²⁰³ שדבר ה' עומד תמיד בשמים להחיותו כמ"ש בסש"ב ח"ב בשם הבעש"ט ז"ל²⁰⁴ וכ"מ ממדרש תלים ע"פ זה²⁰⁵, ואם הי' האותיות מסתלקים כרגע א' הי' חוזר לאין ואפס המוחלט ממש, כ"א ע"י שהאותיות עומדים תמיד בשמים עד"מ להוותם ולהחיותם עי"ז נמצאים תמיד מאין ליש, וכ"ה בכל הנבראים, ודעת לנבון נקל שהאותיות הנ"ל הם בטלים בתכלית לאוא"ס, שהרי מה שבכוחם להוות ולהחיות זהו לפי שהם דברי הקב"ה שנמצא בהם תמיד כח האלקה הפועל ואינם מהות בפ"ע כ"א דברי האל ית', וממילא גם כלליות העולם המתהווים ומקבלים חיות מהאותיות ג"כ בטלים בתכלית. ובזה יובן מ"ש בסש"ב ח"ב פ"ג²⁰⁶ אלו ניתנה רשות לעין לראות ולהשיג את החיות והרוחניות²⁰⁷ שבכל נברא השופע בו, היינו בחי' האותיות שרש ומקור העולמות לא הי' גשמיות הנברא וחומרו וממשו נראה כלל לעינינו כי הוא בטל במציאות ממש.

ועפ"ז יובן היטיב ענין בחי' ביטול העולמות שהגם שנת' במ"א שמה שנראה העולם ליש ודבר זהו שקר גמור²⁰⁸, אם כי האמת כן הוא שגם היותו יש