יא

ועומק השכל אינו מתגלה ממש בהאותיות כ"א מוסתר ונעלם בהם בבחי' הסתר והעלם, ולכן ארז"ל דלא קאים אינש אדעתי' דרבי'⁹⁵ עד ארבעים שנין והיינו מפני שעומק השכל של השפעת הרב הי' עדיין בבחי' הסתר והעלם ממנו, אלא שאעפ"כ לאחר ארבעים שנין קאים לפי שמ"מ הי' דעתי' דרביה בבחי' מקיף עליו שמוסתר ומלובש בתוך האותיות שקיבל מרבו בבחי' הסתר והעלם, ואחר מ' שנין נמשך מהעלם אל הגילוי, נמצא מובן⁹⁶ שהאותיות שהם לבושי' היינו שמסתירי' שהפנימיות לא יתגלה רק החיצוני' נמשך ומתגלה, ומ"מ בהעלם יש בהם גם הפנימיות, מפני כי החיצוני' שמאיר בהם מוכרח להיות חיצונית מן בחי' הפנימיות, ולכן לאחר מ' שנין קאים⁹⁷, ויובן זה עוד מענין⁹⁸ מארז"ל בסנהדרין דל"ה הטעם שאין דנין בע"ש וגומרים באחד בשבת משום דמנשי טעמייהו, ואע"ג דשני סופרי הדיינים עומדים לפניהם וכותבי' דברי המזכים ודברי המחייבין, פי' רש"י דמ"מ לבא דאינשי לא כתבי כו' ונשכח מלבו ישובו לטעמי'⁹⁹ כו' והיינו מפני¹⁰⁰ שפנימיות הסברא אינו מתגלה כלל מתוך האותיות כ"א מוסתר ונעלם, והענין הוא דהנה בהשגת השכל יש ב' בחי' הא' מה שיכול לפרש ולהביא השכל בדבור או בכתב, הב'¹⁰² הוא עצם השכל ועומק המושג מה שאינו יכול להסביר כלל בדבור, ויובן זה¹⁰³ ע"ד מ"ש בפע"ח שעט"ז פ"א שהשיג האריז"ל בשעת השינה בשבת רזין עילאין מה שלא יספיק לדרוש זה בשמונים שנה¹⁰¹, והיינו לפי שהשגתו הי' בבחי' ראי' עצם החכ', ולא בבחי' שמיעה והבנה ולכן במעט רגע יוכל להשיג ולראות מה שיצטרך זמן רב לפרש בדבור כו', וכעין זה עד"מ הוא לחכימא ברמיזא¹⁰⁵ שא"צ לזה הקדמת דברים והסבר כ"א ע"י הרמיזה משיג עצם השכל ושרשו, ועד"ז הוא ענין הטעמי' והנגינות שבתושב"כ שהם כמו רמיזות עד"מ שעי"ז מתגלה אפס קצה מח"ע מה שלא יוכל לבוא ולהתגלות באותיות התורה דהיינו מה שא"א להתגלות בדבור, שמה שנמשך בדבור ואותיות זהו רק חיצוני' ח"ע נובלות חכמה שלמעלה תורה¹⁰⁶ זהו המתגלה באותיות התורה¹⁰⁷, אבל הגילוי מפנימי' ועצמיות ח"ע א"א להתגלות בדבור ואותיות