י

באותיות הדבור, וכנודע שבעת גילוי תוקף המדה א"י לדבר כלל מתוקף התפעלות המדה שהיא בחי' הפנימיות, וחיצוניותם הוא הארת המדה המתלבשת בדבור שיפרשנה לזולתו כו', ועד"ז הוא בכל ההשתלשלות, והנה ידוע שבהשתלשלות עו"ע⁸³ נעשה מחיצוני' העילה בחי' פנימיות בהעלול⁸⁴ כי הפנימיות של העילה א"א להעלול לקבל אותה כלל מאחר שהוא רחוק בערך המעלה והמדריגה, וא"כ הרי בחי' חכ' שהיא ראשית הנאצלים והתחלת ההשתלשלות דאצי' כי מהחכ' נמשכה הבינה, ומבינה נמשכו המדות כו', מעולם לא נמשכה ממנה רק החיצוני', אבל הפנימיות הוא למעלה מהשתלשלות ואינו מתלבש בבינה עד"מ מהתלבשות השכל בהשגה שהחיצוני' לבד נתלבש ולא עמקותו כו'*, ועד"ז יובן שמה שנמשך מבחי' המל' להוות בי"ע זהו רק מבחי' פרצוף המל' שהוא בחי' חיצוני' המל', אבל בחי' פנימיות המל' הוא למעלה ממקור המהוה בי"ע בחי' כלת משה שזהו בלי מספר כו'.

וביאור הענין דהנה בע"מ נברה"ע⁸⁵ שהם המאמרות יהי אור יהי רקיע⁸⁶ הנה מלבד מה שהדבור⁸⁷ הוא מעלים ומכסה על אור ההמשכה כמו עד"מ באדם הנה אותיות הדבור הם כלים להשכל ומדות⁸⁸ שהם נמשכים ומתלבשים בו, אך מ"מ האותיות הם מעלימים שבתוכן⁸⁹ ומצפינים אותו בתוכן שהרי הקטן אף שמבין כל האותיות והתיבות ואומרן היטיב, עכ"ז אינו מבין כלל ההשכלה שבתוך האותיות, רק מי שהוא חכם עצמו⁹⁰ מקודם אזי מבין מתוך האותיות כו' אבל מהות האותיות עצמן הוא בחי' העלם לגבי מהות השכל והמדות, ולכן למעלה שהתהוות החכ' דבי"ע הוא רק מן הדבור עליון ולא כמו במשל שלומד⁹¹ הוא חכם מקודם, שבענין הבריאה בחי' התהוות חכ' דבריאה לא הי' כלל מקודם מאומה⁹², הרי א"כ הדבור והאותיות דמל' דאצי' הם מעלימי' ומצפינים על החב"ד והמדות דאצי' המתלבשים בהדבור שלא יתגלה כלל בבריאה, כ"א איזה הארה מועטת מאד כמו בחי' האור הנמשך ע"י שערות כו', ומלבד זה מה שהדבור מעלים הנה כל ההמשכה שנמשך מהשכל ומתלבש בהדבור זהו רק חיצוני' השכל, אבל פנימיות השכל א"א להתגלות כלל באותיות ודבור כו'⁹³, כי הנה עד"מ⁹⁴ האותיות המלבישים את השכל שאע"פ שע"י האותיות מתגלה השכל שהרב מסביר לתלמידו השכל ע"י האותיות היינו פשוטו של השכל, אבל פנימיות