שסז

שיהי' בחי' לידה דהיינו שיהי' התגלות למטה כמו למעלה כנ"ל כמ"ש ונגלה כבוד הוי', ולכן יבוטלו טורפי' ומזיקים כמ"ש וגר זאב עם כבש ופרה ודוב תרעינה מפני שלעתיד לא יהי' רע כלל כמ"ש ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ כו'.

והנה הארה אפס קצהו מעין דלעתיד מאיר גם עכשיו בשמע"צ, דהיינו שנפש הבהמית אינו מסתיר כלל כמו הדוגמא דלעתיד, וע"ז כתיב למען דעת כל עמי הארץ כי הוי' הוא האלקים, שגם נפש הבהמית תדע שהוי' כו'. ובזה הוא ההפרש בין יחוד הוי' אלקים של כל השנה להיחוד דשמע"צ.

וביאור הענין הוא כי הנה סוכות נק' זמן שמחתינו, וצ"ל והלא בכל השנה ג"כ כתיב עבדו את ה' בשמחה. וכתיב תחת אשר לא עבדת את ה' בשמחה כו'. אך הענין הוא כי השמחה של כל השנה הוא שמחה פרטי'. כי הנה כתיב אם הבנים שמחה דהיינו ע"י התבוננות אלקות נתהוה מזה בחי' שמחה, הנה השמחה הוא בדבר פרטי ולפי ערך . .תו ההתבוננות ככה הוא השמחה, וגם התענוג מזה כי השמחה הוא מגלה התענוג ג"כ הוא תענוג פרטי. וכמו"כ השמחה של מצוה הוא מפרט המצוה ונמצא שהמצוה היא העיקר והשמחה הוא טפל להמצוה כמ"ש עבדו את ה' בשמחה שהעבודה תהי' בשמחה אבל העיקר הוא העבודה, ובאתעדל"ת אתדל"ע מתעורר בחי' שמחה עליונה כמ"ש ישמח ה' במעשיו ג"כ שמחה פרטי' לבד, אבל השמחה דשמע"צ הוא שמחה כללי' כמ"ש וישמחו בך ישראל מקדשי שמך, שבכל השנה מקדשי שמך לבד שיש קידוש ה' וטהרת ה' וקידוש ה' הוא אשר קדשנו במצותיו שהוא יחוד קוב"ה ושכינתי' (ובאמת הא בהא תליא, שמפני מה ישמחו בך בשמע"צ מפני שמקדשי שמך בכל השנה כו') ובשמע"צ וישמחו בך, שהשמחה היא בעצמותו ממש והוא הנק' שמחת כל הנפש בחי' יחידה ובאתעדל"ת אתעדל"ע להיות ישמח ה' במעשיו