שסו

וזהו ירושה מאבות כמ"ש מה יפה ירושתינו כו', אבל בענר אשכול וממרא אינו נקלט בחי' אלקות להיות נשאר ירושה גם לבניהם אחריהם. ועפ"י דוגמא זו יובן גם כאן שנק' כנ"י בשם עקרה מפני שבשעת התפלה לבד הוא היחוד הוי' ואלקים אבל אינו נשאר על כל היום להיות נעשה מזה תולדה תולדותיהן של צדיקים מאי ניהו מעשים טובים כו'. אבל באמת אנו אומרים והאר עינינו בתורתך ודבק לבנו במצותיך שמבקשים שיוקלט על כל היום, ובאמת נשאר רשימו על כל היום ג"כ שמקיימים מצות מצד קבלת עול והוא הרשימו שנשאר לו מן ההתבוננות דתפלה.

אך הטעם שנק' בשם עקרה מפני שכל היחודים שנעשי' ע"י תומ"צ אינם נמשכים בגילוי למטה, כמו ע"י לימוד התורה שידוע דאורייתא מחכמה נפקת והי' צריך למשך בו איזה תוס' אור במוח החכמה שלו, ומצות הצדקה הוא חסד דרועא ימינא, ואנו רואים שגם בעשות האדם איזה מצות אינו משתנה ממהותו הראשון להיות פועלת בו המצוה איזה שינוי למעליותא, והוא מטעם הנ"ל שהיחוד הוא למעלה. כי הנה ידוע שאא"ס הוא פשוט בתכלית הפשיטות וע"י לימוד התורה ממשיך אא"ס להיות נק' בשם חכים למעלה, וע"י מצות הצדקה ממשיך אא"ס בבחי' חסד כו', והגם שכתיב אלה המצות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, חי זה קאי על לעתיד שלעתיד יהי' ההתגלות למטה כמו למעלה ממש, אבל עכשיו אינו נמשך בגילוי למטה, ואפי' ההמשכה שנמשכת ע"י מצות בג"ע אינו כמו הגילוי דלעתיד, וכעת עיקר הגילוי הוא למעלה וכמ"ש וירא אלקים את האור כי טוב, כי טוב לגנוז האור בכלים מכלים שונים, כי כל המצות הם כלים להשראת אא"ס כידוע שהמצות המה פנימי' רצונותיו אבל כעת הוא בהעלם כמשל חיות הנפש בתוך הגוף בכל אבר ואבר שהחיות הוא גנוז ואינו נראה, או כמשל המים שבתוך הכלי שהכלי מכסה על המים ואינם נראים כו'. והנה מטעם זה נק' כנס"י בשם עקרה שכל המשכות אלקות שע"י תומ"צ שלהם אינו נמשך ובא בגילוי למטה בתוך תוכם, אלא הוא רק להוסיף אורות באצי' כו'. והסבה לזה הוא מצד חומר הגוף ונפש הבהמית המסתירים על אור אלקי. אבל לעתיד כתיב כי חלה גם ילדה ציון את בניה,