שסה

לנשמות בלבד, שבחי' דעת והרגשה הוי' ואלקים אינו רק מצד הנשמה, אבל בשמע"צ הוא למען דעת כל עמי הארץ כו' שגם הנפש הבהמי' שכתי' הן בעון חוללתי ובחטא יחמתני אמי גם היא תדע ותכיר בהכרה גמורה שהוי' הוא האלקים, ובזה הוא עיקר ההפרש דיחוד הוי' ואלקים של כל השנה ובין שמע"צ, שבשמע"צ היחוד הוא פתוח וגלוי לעין כל גם לפני ע"ה.

ולביאור הענין נקדים להבין מ"ש רני עקרה לא ילדה, שכנס"י נק' בשם עקרה שפולטת הטפה, וכתיב כי חלה גם ילדה ציון את בניה שלע"ל יהי' בחי' לידה, וצ"ל שזהו כמו הפלא שבחי' עקרה תלד מאחר שפלטה הטפה ולא נקלטה מאין יהי' ההולדה. והנה להבין זה בעבודת ה' ענין עקרה מהו, הענין הוא שידוע שהקב"ה נק' בשם חתן חות דרגא וכנס"י נק' בשם כלה. והנה מצד המשפיע אין מניעה כלל שתמיד משפיע ונק' בשם אור זרוע אך כנס"י נק' עקרה שאינה קולטת בחי' השפעת גילוי אלקות. ולכאורה אפשר לפרש שמה שנק' בשם עקרה שאינה קולטת הוא מפני שבשעת התפלה שאז מתבונן בבחי' הוי' ואלקים ונתפעל ואז רחוק ממנו בתכלית תאוות עוה"ז ואינו יכול לחטוא אבל אחר התפלה יכול ליפול בהבלי עוה"ז להתאוות תאוה ולא נשאר בו רשימו על כל היום להיות סו"מ וע"ט בפו"מ, ובחי' זו נק' בשם עקרה כי בעקרה יש ג"כ יחוד כמו אברהם ושרה שהיו עקרות ומ"מ הי' ביניהם יחוד, והיחוד הוא יחוד דקדושה, אבל היחוד אינו רק לפי שעה ואינה נקלטת להיות נעשה מזה הולדה לאחר זמן. או כמו ענר אשכול וממרא שאברהם גייר אותם עד שקבע בחי' אלקות בנפשם שהי' להם מס"נ בתכלית לה' אחד וכמ"ש באברהם ויקרא לו אל עולם שהמשיך בחי' אל לעולם דהיינו שלא כמו שנראה העולם ליש אלא ואתה מחי' את כולם כו', אבל לא היו תולדות מענר אשכול וממרא כמו מאבות שאברהם הוליד את יצחק וכו' עד שנולדו י"ב שבטים ואח"כ נתהוו לע' נפש עד שנעשו ת"ר אלף ועד עקבי משיחא לא נפסק יהדותם מבנ"י הגם שיש בכל דור ודור שחוטאים מ"מ עצם יהדותם אינו נפסק