שסב

מהמצאת דבר חדש, והנה השמחה שאח"כ שמלובשת בבחי' חיצוני' דהיינו שמחמת גודל השמחה יכול להשפיל עצמו לדבר דברים נמוכים כמו דברים בטלים שם הוא עיקר התגלות התענוג.

ועפי"ז יובן ענין סוכה ולולב, שמיו"כ עד סוכות ה' ימים נמשכים ה"ס בבחי' מקיפים. וענין לולב הוא להמשיך ממקיף לגילוי בבחי' חיצוני', כי לולב הוא אותיות לו לב, ויש בזה ב' פי', הא' שהוא למעלה מלב והב' שהוא ההמשכה ללב להיות לבי ובשרי ירננו אל אל חי, שגם הבל הלב הגשמי שם דייקא יהי' ירננו אל אל חי בחי' גילוי הבל פנימאה הנ"ל. וטעם הירידה והמשכה זו מפני שהעלי' דיוכ"פ היתה גדולה כ"כ כי ידוע שעומק תחת הוא לפי ערך עומק רום, שמפני שאא"ס למעלה עד אין קץ לכן הוא למטה עד אין תכלית, כי אין לו שיעור למעלה ואין לו שיעור למטה, לכן ההמשכה היא למטה כ"כ בבחי' חיצוני', ולכן נק' סוכות בחי' חיצוני' בינה. ועוד שהרי ענין סוכות הוא ההמשכה לנשמות שבגופים, וכל מה שנשמה שבגוף משגת ומתפעלת גם על אופן היותר טוב מ"מ מאחר שהנשמה מלובשת בגוף אין זה ערך כלל לכמו שהיתה הנשמה בשרשה למעלה ונק' בשם חיצוני' אך טעם הירידה הוא מפני עוצם העלי' כנ"ל.

ובזה יובן טעם ענין ע' פרי החג שמקבלים גם הע' שרים יניקה, והוא כמ"ש הללו את ה' כל גוים שבחוהו כל האומים כי גבר עלינו חסדו, דלכאורה אינו מובן שמפני שגבר עלינו חסדו לכן שבחוהו כל האומים, אלא הטעם הוא שמחמת ההתגברות חסדים עלינו לכן מקבלים גם הע' שרים יניקה ממותרות ופסולת השפע וכ"ז הוא ע"י עלי' דיוכ"פ שמצד הריחוק דייקא והוא כמשל בן יחיד שנתרחק מאביו זמן כביר ואח"כ בבואו אזי השמחה של אביו גדולה עד מאד ועושה סעודה גדולה ורוצה שגם שונאיו יהנו ממנו נמצא שיש לשונאים ג"כ מקום. כמו"כ יובן שמפני שגבר עלינו חסדו לכן מקבלים הע' שרים יניקה מבחי' חיצוני' כי לישראל נשפע בחי' הפנימי' כי גם מה שנשפע להם פרנסה גשמיות בזה העולם השפל הפנימי' הוא לישראל, אין מזל לישראל