שנט

להבין שרש ענין סוכה ולולב

בעז"ה יום ב' דסוכות תקע"ח לפ"ק

[zman_begin]יום ב' דסוכות[zman_end]

להבין שרש ענין סוכה ולולב, הנה סוכות נק' זמן שמחתינו לשון רבים ב' שמחות, כי ביו"כ השמחה הוא למעלה בשרש הנשמות כמ"ש אם הבנים שמחה. בנים נק' נשמות שבגופים ואם הבנים הוא אימא עילאה שמחה ביוכ"פ ע"י תשובה של ישראל למטה, כי אם לא התשובה שלמטה לא הי' השמחה עליונה כ"כ. ובסוכות נמשכת אותה שמחה עצמה למטה, רק ההפרש שבין יוכ"פ לסוכות הוא שביוכ"פ השמחה היא בפנימי' בינה כידוע שיוכ"פ נק' בשם יובלא עילאה עולם החירות, ובסוכות אותה השמחה עצמה היא בבחי' חיצוני' כמשי"ת, ולכן נק' שמחתנו שב' השמחות הם שלנו, שגם השמחה עליונה דיוכ"פ היא שלנו ע"י תשובה כנ"ל.

ולהבין זאת היטב צריך להקדים מה שמבואר בפע"ח ע"פ מכל מלמדי השכלתי כי עדותיך שיחה לי, שמכל מלמדי הוא בחי' חו"ב שנק' בשם מלמדי כמ"ש אאלפך חכמה אאלפך בינה, ועדותיך שיחה לי הוא תורה, וגם עדותיך הוא אותיות דעת שהוא הדעת אשר בחשאי. ותחלה צ"ל ענין דעת שאין פירושו לשון ידיעה אלא דעת הוא לשון הרגשה כמבואר לעיל במשל מענין המו"מ שאחר שהשכיל בשכלו איכות טוב המו"מ אזי אז נשאר בו חוש ההרגשה שהוא מגידי המוח הנק' נערוין, ואחר שנתפעל בבחי' דעת זה אזי נסתלק השכל והטעם של הדעת זה. או כמו התפעלות הפחד מרוצחים וכדומה שמתחלה משכיל בשכלו שצריך לפחוד ואחר שהשכיל ונתפעל נסתלק השכל ונשאר בו חוש ההרגשה לבד, שגם אם יסתרו להשכל לא יסתור החוש. או כמו