שנו

וכי הוא בן זקונים שלו וכדומה, והתינוק אינו משיג כלל ג"כ אהבת אביו אליו כו' ונק' בשם העלם בהעלם כו'. ועפ"י משל יובן ההפרש שבין יוכ"פ לסוכות, שביוכ"פ הוא בחי' בן חכם ישמח אב ובסוכות הוא בחי' ילד שעשועים כמ"ש הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים ע"כ המו מעי לו כו'. כי ידוע שביוכ"פ הוא בחי' עליות והעליות קאי על נשמות שלמעלה, כי סליחת עוונות שביוהכ"פ הוא לשרש הנשמות. כי ידוע שיש ב' בחי' נשמות, נשמה שבגוף כמ"ש נשמה שנתת בי כו' ושרש הנשמה שלמעלה כמ"ש אך בצלם יתהלך איש כו', כמו אע"ג דאיהו לא חזי מזלי' חזי, שלכל נפש מישראל יש בחי' מזל למעלה והמזל הוא השרש הנשמה. והנה ע"י שנשמה שבגוף נפגמה בלכלוך חטאים ועוונות אינה יכולה בחי' שרש הנשמה שהוא נשמות שלמעלה לחיות מבחי' מקור חוצבם, וע"י תשובה דיוכ"פ שהוא ממעמקים בחי' עומק הלב כו' נסלחים עוונות וחטאים ויכולים לחיות הנשמות שלמעלה. וזהו ענין עליות הנשמות דיוכ"פ כנ"ל. ובחי' זו נק' בשם בן חכם ישמח אב שהשמחה עליונה הוא מצד החכ' כו' (כי בנשמות עליונות יש ג"כ בחי' מוח ולב כו'). ובסוכות נק' בשם ילד שעשועים כי ענין סוכה ולולב הוא המשכה לנשמות שבגופים ובחי' זו נק' בשם ילד שעשועים שהאב משתעשע עמו מצד עצמיות ולא מצד חכמתו, כי כל מה שנשמה שבגוף משגת ומתפעלת מאלקות הגם שהוא על אופן היותר טוב אין זה ערך כלל לבחי' השגה של שרש הנשמה, כי הרי הנשמה מלובשת בנפש הטבעי' וההשגה היא עם אותו השכל עצמו שבזה העולם כו' ולכן נק' בשם ילד שעשועים. וזהו מ"ש וימינו תחבקני בסוכות כמשל אדם החובק לחבירו שמקיפו כולו כא', כמו"כ הוא בסוכות, כי ביוכ"פ הרי האהבה מלובשת באיזה דבר פרטי שהוא מצד המוח והלב כנ"ל אבל בסוכות אין האהבה מלובשת בדבר פרטי כלל רק מצד ילד שעשועים כו' וד"ל.

וענין לולב הוא להמשיך מבחי' מקיף זה לידי גילוי, ואותיות לולב הוא לו לב, ובלב יש ב' פי', הא' הוא ל"ב נתיבות החכמה שהוא להמשיך בחי' דעת זה במוח, והב' הוא בחי' לב ממש להמשיך גם בלב. ולכן מברכים לולב בסוכה שהוא להמשיך ממקיף לידי גילוי והוא הדוגמא דלעתיד דאז יהי'