שנה

הנק' בחי' כח המביא אין בה כו'. ועפי"ז יובן בעבודת ה' ענין דעת עליון שהוא ענין המשכת כל הנפש והוא ד"ע דמזווג חו"ב כו'. וע"ז כתיב ובדעת חדרים ימלאון כל הון כו', שהדעת זה הוא כח ומקור לכל מיני התפעלות הן להתפעלות חדוה והן להתפעלות מרירות, מאחר שממשיך כל נפשו נכלל בזה כל הפרטי' כו', ולא כמו דעת תחתון שהוא בחי' פרטי' דהיינו הדעת והרגשה בדבר פרטי שאחר התבוננות כו'. וע"ז קאי הציווי וידעת היום כו' אתה הראת לדעת על בחי' דעת עליון. וזהו מ"ש לקנות חכ' ולב אין, שלכאורה אינו מובן שתולה דבר גדול בקטן כי הרי הלב הוא למטה מן החכ', אלא פי' ולב אין קאי על ד"ע שהוא הרצון שירצה לזה החכמה כו', ואותה אנו מבקשים בברכת אתה חונן לאדם דעת, דעת עליון דוקא כו'. וזהו להמשיך דעת לנוק', להמשיך בה בחי' דעת עליון דייקא ע"י נטילת לולב בסוכה. ובחי' זו נק' מקיף הבא לידי גילוי, כי הסוכה הוא בחי' מקיף כמ"ש וסוכה תהי' לצל יומ"ם מחורב כו', שהסוכה אינה מחיצה המפסקת לגמרי בין חום השמש ובין האדם, אלא הסוכה היא כדי שלא יבא להדיא חום השמש אלא שהשמש יתלבש בתוך הסכך ומשם יאיר השמש. וכמו"כ יובן למעלה כי בחי' כעצם השמים לטוהר בחי' מקיפי' דטה"ע אלו הי' מאיר בגילוי כמו שהוא הי' בחי' כלות הנפש לזאת נתלבש בסכך דסוכה בבחי' מקיף. וענין נטילת לולב בסוכה הוא להמשיך ממקיף זה לגילוי.

וביאור הענין הוא כי הנה כתיב שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני, שמאלו תחת לראשי הוא בר"ה ויוכ"פ וימינו תחבקני הוא בסוכות כאדם המחבק לחבירו שמקיף ראשו ורגלו כאחד. והענין יובן עפ"י משל האהבה דאב לבנו שיש ב' מיני אהבה, הא' הוא אהבה אשר מצד חכמתו כמ"ש בן חכם ישמח אב שהשמחה היא מצד חכמתו או מצד מדותיו הטובים וכשהבן רואה אהבת אביו אליו מצד חכמתו אזי תיקר אהבתו אליו ג"כ ומתגבר עוד בחכ' ומוסיף תוס' אהבה באביו. ויש אהבה לבן הנק' ילד שעשועים דהיינו האהבה לבן קטן שאין בו עדיין בחי' חכמה כלל רק האהבה הוא מצד העצמיות