שנג

להבין שורש ענין סוכה ולולב

יום א' דסוכות, תקע"ח

להבין שורש ענין סוכה ולולב, הנה מבואר בכוונות שכל ענין הלולב וח"י נענועיו הוא להמשיך דעת לנוק' ולולב הוא אותיות לו לב. והענין הוא כי כנס"י נק' בשם נוק' נשים דעתן קלות, וכתיב אשרי איש ירא את ה', איש דייקא ולא בחי' אשה. פי' נוק' הוא בחי' מקבל דהיינו אם יש התעוררות תשובה למעלה כמארז"ל בת קול מכרזת בכל יום שובו בנים שובבים, אזי מתעוררי' בתשובה ואם לאו שאין התעוררות מלמעלה אין בהם הכח להתעורר מצד עצמם. וכמו"כ בענין התפעלות אוי"ר, אם יש התעוררות בחי' חסד למעלה נתעורר אהבה בלב כנס"י וכשיש התעוררות בחי' יראה נתעורר בחי' יראה, אבל אין מתעוררי' מצד עצמם. ובחי' דכר הוא שיש בו הכח מצד עצמו להתעורר בהתעוררות תשובה ואוי"ר כו' הגם שאין מעוררים אותו מלמעלה. וההפרש שבין בחי' איש לבחי' אשה הוא שבחי' אשה דעתן קלות פי' שהדעת שלהם אינו חזק ויכול להיות היסח הדעת, שהגם שבעת ההתעוררות הדעת שלהם חזק שבלתי יכול לדחות אותם מזה, הוא רק בחי' דמיוני אבל אחר זמן יכול להיות היסח הדעת שהדעת הראשון נעתק וניסח לגמרי כאלו לא הי' כלל לחפוץ היפוכו לגמרי. וכמו"כ יובן בעבודת ה', שכשהוא בבחי' נוק' שהוא בחי' מקבל אזי הדעת קל ואינו מתקיים שמיד אחר התפלה יהי' לו דעת בההיפוך, אבל בבחי' דכר הדעת שלו חזק ואינו נפסק כלל. וזהו ענין ב' הפסוקים שהוא מ"ש וידעת היום והשבות אל לבבך כו' וכתיב השמר לך פן תשכח כו', שבחי' וידעת והשמר המה שני הפכי' בתכלית, שוידעת קאי על דעת דדכו' שאין שייך בו בחי' שכחה כלל, והשמר פן תשכח קאי על בחי' אשה שיכול להיות שכחה והיסח הדעת כו'. וזהו ענין להמשיך דעת לנוק', ואין המכוון שהוא בחי' התעוררות שא"כ הרי הוא עכ"פ בבחי' נוק', אלא פי' להמשיך דעת לנוק' היינו שהנוק' יהי' לה בחי' דעת דדכורא בחי' איש.