שנא

לומר עליות וירידות כלל כידוע. ולכן יבוטלו טורפים ומזיקים לעתיד כמ"ש לא ירעו ולא ישחיתו כו' וכתיב וגר זאב עם כבש כו' מפני שיהי' גילוי אלקות.

והנה הארה מעין דלעתיד הוא ג"כ עכשיו ביוהכ"פ כי ביוה"כ העלי' הוא לבחי' אלקות שלמעלה משם הוי' אשר לגבי בחי' זו אין שייך לומר מעלה ומטה כלל, והוא ע"י בכי' ותשובה שישראל עושי' למטה ומעוררים רחמים על עצמם ע"י שמשפילים א"ע ואומרים אשמנו תעבנו כו'. וזהו שובה ישראל עד הוי' אלקיך, שהוי' יהי' לו עלי' לבחי' אלקים הנ"ל כמ"ש והי' הוי' לי לאלקים כו'. והענין הוא כי הרחמנות נק' בשם בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה, מן הקצה העליון עד קצה התחתון, ותחלה צ"ל קצה התחתון דרחמנות, כי ענין רחמנות אינו נופל אלא על דבר אשר נעדר מאתו כל מעלה, כי על איש עשיר אינו נופל לשון רחמנות, או על בעל תורה ויר"ש אינו נופל שם רחמנות כו' רק רחמנות הוא דייקא על דבר המושפל בתכלית השפלות. וההפרש שבין רחמנות למדת חו"ג הוא, שמדת חסד ]הרי[ יש מדת הדין המנגד למדת החסד שגם שירצה להיטיב חסדו לזולתו יבא מדה"ד ויגבר על מדת החסד, וכמו"כ ]בהתג[בר מדה"ד יעמוד נגדו מדת החסד, משא"כ למדת הרחמים לא יסתור מדה"ד שהרי מדה"ר היא אחר מדה"ד שגם שחטא וראוי לעונש מ"מ מצד הרחמנות יכופר עון. ובמדת הרחמים גופא יש ב' מדרגות. יש רחמים אשר יש להם גבול כמו אם הורג נפש שלזה גם מדה"ר לא ירחם עליו, אבל יש רחמים הנק' ר"ר והוא כמו הרחמנות של אב לבן שגם אם יעשה הבן כל החטאים לא יכלו מדת הרחמים של אביו עליו, או כמו אדם לעצמו שכל מה שיעשה גם אם יהרוג נפש מ"מ יהי' לו רחמים על עצמו. וזהו מ"ש ובכה תבכה, ב' מיני בכיות כו'. והנה התעוררות רחמים שביוכ"פ הוא בחי' ר"ר, והתעוררות רחמים זו בא דייקא ע"י הריחוק כמשל בן שנתרחק מאביו שהרחמנות הוא ביתר שאת וכפליים. וכמו"כ יובן בעבודת ה' כמאמר מים תחתונים בוכי' אנן בעינן למהוי קדם מלכא, מים תחתונים קאי על נשמות שבגופים שנתרחקו מאד מאור פני מלך חיים, בוכי' אנן בעינן כו' מפני שקודם ירידתם בגוף היו שם כמ"ש חי ה' אשר עמדתי לפניו כו'