שמו

להבין שרש ענין יוכ"פ

עי"כ תקע"ח לפ"ק

להבין שרש ענין יוכ"פ שנק' בשם שבת שבתון שבו מאיר הארה מיום שכולו שבת. להבין זה צ"ל מ"ש כי הוי' הוא האלקים וביוכ"פ אומרים ז"פ כי הוי' הוא האלקים כו'. הנה בהוי' הוא האלקי' יש ב' פי', הא' הוא שהוי' נמשך ונתגלה בשם אלקים, והב' הוא ששם אלקים עולה ונכלל בשם הוי'. ולפי ב' הפי' אלו שם אלקים הוא למטה משם הוי'. והנה באליהו כתיב וירא העם ויפלו על פניהם ויאמרו כי הוי' הוא האלקים כו' ב"פ, כי פעם ב' הוי' הוא האלקים פירושו ששם הוי' יש לו עלי' לבחי' אלקים שלמעלה גם משם הוי' כמ"ש והי' הוי' לי לאלקים כו'. והנה ב' פי' הנ"ל של הוי' הוא האלקים הוא ענין שילוב הוי' באדני או שילוב אדני בהוי', כי שילוב הוי' באדני הוא שהשם הוי' מאיר בשם אדני, ושם אדני הוא מה דאשתמודעא אדון על כולא כמ"ש אל אדון על כל המעשים כו'. והיו"ד הוא תחלה ואח"כ האלף ואח"כ ה' משם הוי' ודלית משם אדני כו'. וזהו הכלל שהאותיות ראשונים המה העיקר והבאים אחריהם המה טפלים. והוא פי' הא' של הוי' הוא האלקים שהוי' נמשך בשם אלקים ואינו נראה רק שם הוי' ושם אלקים הוא בטל וטפל לגבי שם הוי'. ושילוב אדני בהוי' הוא להיפך שהאלף תחלה ואח"כ היוד כו' ושם אדני הוא הנראה עיקר, והוא פי' הב' של הוי' הוא האלקים ששם אלקים עולה בשם הוי' כו' כמשי"ת.