שדמ

כמארז"ל כל מזונותיו של אדם קצובי' לו מר"ה כו', והן ברוחני' כמ"ש משפט לאלקי יעקב שיש משפט בר"ה כמה יומשך אלקות ליעקב כו'. ולכן נק' בשם צדקה צדק ה', צדק הוא דינא דמלכותא וה' הוא ה"ח כו' כמאמר מכלכל חיים בחסד כו'. והנה מאחר שההמשכה הוא מבחי' אנא אמלוך לכן יש בכחו להשלים ולמלאות כל החסרונות הנק' חטא שהוא ביטול מ"ע. ומ"ש כי כארץ תוציא צמחה כו' כן יצמיח כו' הגם שבר"ה ויוכ"פ הוא התגלות אתעדל"ע שאין אתעדל"ת מגעת לשם, אך שמ"מ הצדקה כו' תלוי מחמת ההכנה דמעשה המצות שנעשו עכ"פ בשנה העברה כו'. ותהלה הוא ביוכ"פ. הנה תהלה הוא הוי' בניקוד אלקים. הענין הוא כי תהלה הוא לשון אור כמ"ש בהלו נרו עלי ראשי, יהל עלי אורו כו' והוא בחי' הבהקת האור. כי יש ב' מיני אור, הא' הוא אור שכאשר בא בתוך החושך אזי נכהה אורו, והב' הוא אור גדול שכאשר מאיר בתוך החושך אזי מהפך גם החושך לאור, וזהו ענין תהלה שהוא התגלות אור עליון מאד אשר מהפך חשוכא לנהורא מרע לטוב זדונות נעשו כזכיות.

נגד כל הגוים. הענין הוא כי יש ז' מדות רעות ועשו וישמעאל הוא הכולל כולם. עשו הוא בחי' חמימות ותגבורת התאוה ברשפי אש, וישמעאל הוא בחי' חסד דקליפה בחי' קרירות והוא בחי' פריקת עול. וע"י תהלה נעשה נגד כל הגוים, כמו הדוגמא שכתוב רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם לעשות נקמה בגוים, שע"י רוממות אל שהוא השבחי' שבפסד"ז אזי וחרב פיפיות בידם לעשות נקמה בגוים לאהפכא חשוכא לנהורא. ולכן נק' פסד"ז פי' זמיר עריצים כו'. ולכן יש סברא שפסד"ז הוא למעלה בשרש משמע ישראל כי שמע ישראל הוא ההתפעלות של הנשמה בעצם אין זה חידוש כ"כ, אבל פסד"ז שהוא לאהפכא חשוכא לנהורא מוכרח להיות הארה ממקום עליון יותר. וכמו"כ