שמב

כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל כו' וג"ע התחתון הוא בקו השוה בזה העולם וקרקע הגן הוא מרוחני' הד' יסודות ארמ"ע, ונמשך הארה מבחי' תענוג שבשעשוע המלך בעצמותו לג"ע העליון וג"ע התחתון. והנה התרחבות הג"ע להתוסף אור בג"ע העליון ותחתון תלוי דייקא ע"י מעשה המצות וכמ"ש באדה"ר קודם החטא ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה, לעבדה זו מ"ע שע"י יתוסף אור בג"ע, ולשמרה זו מל"ת שהוא להסיר כל המונעים ומנגדים להצמיחה, כמו למשל בגשמיות שצריך לסקל אבנים המונעים שאז יהי' יוכל להצמיח. ושרש המל"ת הם גבוהים בשרשם יותר ממ"ע. וכמו"כ יובן ג"כ כעת שע"י המצות מעשיות נעשה התרחבות ותוס' אור בג"ע כמו שמבואר בפע"ח שע"י מצות בכוונה ניתוסף אור בג"ע העליון, וע"י מצות בלא כוונה ניתוסף אור בג"ע התחתון, דהיינו שכל המצות שעשה ימי חייו שבעים שנה, בצאת הנפש מהגוף יבא לג"ע עם כל המצות שקיים ונעשה תוס' אור. וענין מצות בכוונה הוא שעושה המצוה מטעם שהוא משיג איך שהיא רצה"ע ועושה אותה בכוונה פנימי', ע"י מצוה כזאת ניתוסף אור בג"ע העליון, וע"י מצות בלא כוונה, ואין הפי' שהוא בחי' מצות אנשים מלומדה מצד שאביו הרגילו, אלא שעושה בבחי' קבלת עול לבד והוא הנק' (בל"א זיך אוועק גילאיגט כו') עי"ז נעשה תוס' אור בג"ע התחתון. ויש מצות הנק' ספיחי' דהיינו שעושה המצוה בלא שום כוונה אף לא בחי' קבלת עול אלא מצד רגילות לבד, ומ"מ נק' בשם מצוה שהרי עכ"פ נעשה רצה"ע. והנה ג' מצות אלו הם בדומה לנמשל לג' מיני צמיחות הנ"ל, כי מצות בכונה הוא נמשל לתפוח השדה שהוא ע"י תיקון האדם ויש בו מתיקות. ותפוח היער שהוא בלי תיקון האדם כלל הוא המשל למצות בלא כונה רק בחי' קבלת עול. והמצות שהם גם בלי קבלת עול נמשל לספיחי' כמו עשב. וזהו כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח שהוא ג' מיני צמיחות הנ"ל, כן יצמיח ה' צדקה ותהלה כו'.