שמא

כמו"כ הוא אופן המח' שבמוח שמתאחד עם העצם, והגם שהמח' נמשכת ג"כ בדיבור הוא בבחי' ירידה מעצמותו ולא כהבל הלב. והנה כמו"כ יובן למעלה הגם שאין לו גוף ולא דמות הגוף מ"מ אחר שכתיב וברוח פיו כל צבאם אזי הוא כמשל הבל הלב דהיינו שהתהוותם הוא מבחי' כח הפועל בנפעל בחי' ממכ"ע. אבל נש"י עלה במחשבה פי' למעלה ממח' ולכן ניתנו המצות דייקא לישראל כי נש"י עלה במח' כנ"ל. וגם המצות המה בחי' פנימי' רצונותיו כי המצות בשרשם המה בחי' תרי"ג ארחי' דגלגלתא בחי' קדש, וגם נש"י נק' בשם קדושים כמ"ש לקדושים אשר בארץ המה. וצ"ל שבשלמא כמו שהמצות המה בשרשם המה רצה"ע ונש"י ג"כ כמו שהם בשרשם נק' בשם קדושים, אבל מהו היתרון בירידת המצות למטה בהתלבשותם במעשה המצות גשמיי' וגם נשמות המה מלובשים בגופים. אך הענין הוא כי הנה כתיב זורע צדקות מצמיח ישועות ונש"י נק' ג"כ בשם זריעה כמ"ש וזרעתיה לי בארץ וכתיב והארץ אזכור.

ולביאור הענין צ"ל ענין כי כארץ תוציא צמחה כו'. הנה יש ג' מיני צמיחות, הא' הוא תפוחי הכרם הנעשה ע"י נטיעת אדם ותיקונו שמשקה את השדה וכדומה והצמיחה שנעשה מזה הוא תפוח שיש בו טעם ומתיקות. ויש תפוחי היער שנעשה בלי תיקון האדם כלל רק שמעצמו נצמח והצמיחה הוא פרי אבל הפרי היא בלי טעם ומתיקות. וצמיחה ג' הוא הנק' ספיחי' כמו עשבים שאין בהם טעם כלל ואינם פרי כו'. והטעם של צמיחת הארץ ידוע כי בארץ הוטבע בטבע בחי' כח הצומח וכדי שיצמח מהעלם לגילוי לזה הי' המאמר תדשא הארץ דשא מזריע זרע ועץ עושה פרי כו'. וכמו"כ יובן ג' בחי' אלו במעשה המצות שנק' ג"כ בשם זריעה זורע צדקות כו' שעי"ז נעשה צמיחה כו'.

כי הנה כתיב ויברא ה' אלקים גן בעדן מקדם, כל עץ נחמד למראה כו', שיש ג"ע העליון וג"ע התחתון מתחלת בריאתם, ובג"ע התחתון יש