שלח

ועתה יובן מ"ש לעיל מיני' ימצאהו בארץ מדבר ובתוהו ילל כו' דקאי על ר"ה ויוכ"פ. כי הנה נשמות שבגופי' נק' בשם ימצאהו בארץ מדבר, שהתפעלות הנשמה הוא ע"י נפש הטבעי' כנ"ל. ובתוהו ילל הוא בחי' השפלות שע"י וידויים בר"ה ויוכ"פ תעבנו תעינו כו'. והנה כתיב הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים ע"כ המו מעי לו רחם ארחמנו נאום ה', כי הנה מעי הוא בחי' פנימי יותר גם מבחי' נקודת הלב ורחם ארחמנו הוא בחי' ר"ר. והטעם שהמו מעי כו' הוא מפני שהוא ילד שעשועי'. והענין יובן עד"מ מבן לאביו שבן גדול תלוי האהבה לפי אופן כשרון מעשיו כמ"ש בן חכם ישמח אב כו', משא"כ בן קטן שאין בו חכמה כלל רק האב משעשע בשחוק של התינוק, ובחי' זו היא מצד בחי' עצמיות כי מאחר שאין בו בחי' חכמה כלל שימלא רצון אביו וכדומה רק שקורא אבא ומפני זה משעשע בשחוק של התינוק אשר אין זה ערך כלל לגבי אב רק הוא מצד בחי' עצמיותו וה"ז כמו אותו התענוג עצמו שמשעשע עם בנו הגדול כשהולך בדרך הישר שזה ג"כ מצד עצמיותו. וראי' לדבר שהרי מאחר שאינו בנו שהולך בדרך ישר כזה אינו משתעשע כלל נמצא ששוה השעשועי' של תכלית הקטנות עם תכלית הגדלות שהכל הוא מצד בחי' עצמיות. והנה כמו"כ יובן בעבודת ה' שאם אכשור דרי ונק' ישראל אשר בך אתפאר וכמ"ש רק עם חכם ונבון כו', אזי השעשועי' הוא מצד מעשיהם כו', אבל בר"ה ויו"כ שאומרים אשמנו תעבנו כו' בחי' שפלות בתכלית וכל אדם יכול לומר הוידוי אשמנו ועל חטא הגם שאין בו חטא זה, כי כל ישראל ערבים זה בזה בחי' ציור אדם ראש ורגל, וכמו למשל כאב הרגל שמרגיש הראש דייקא, כמו"כ יוסיף דעת יוסיף מכאוב על חטא שברגל ולכן אומרים כולם וידוי א', הוא בחי' ילד שעשועים. ובכלל כולם נק' בשם ילד שעשועי' הגם שיש צדיקים מופלגים בדור שיש להם התפעלות אלקות לאמיתו, כ"ז נק' בשם ילד שעשועי' כי אין זה ערך כלל לגבי שרש הנשמה כמו שהיא קודם ירידתה לגוף כמ"ש חי ה' אשר עמדתי לפניו כו' והעיקר הוא בר"ה ויו"כ שאז משפילים א"ע עד קצה האחרון. וע"ז כתיב כי בך ירוחם יתום,