של

ומרירו למתקא בהאי עלמא לית לי' חולקא בההוא עלמא, והוא ענין א' עם מ"ש וידעת היום והשבות אל לבבך כי הוי' הוא האלקים.

והענין הוא כי ההתבוננות איך שהוא מחי' את כולם כח הפועל בנפעל הוא בחי' אלקים, וההתבוננות בבחי' סוכ"ע הוא בחי' הוי'. ובנפש האדם יש ג"כ ב' בחי' אלו בשמים ממעל ועל הארץ מתחת בחי' סובב ובחי' ממלא. והענין הוא כי יש ד' בחי', שכל ומחשבה דיבור ומעשה, והוא מ"ש בק"ש שמע ישראל ואהבת הוא בחי' שכל ומח', ומ"ש והיו הדברים האלה ודברת בם ואספת דגנך הוא בחי' דיבור ומעשה. וביאור הענין הוא כי שכל ומח' הוא בחי' ההשכלה באלקות, וענין ההשכלה הוא כמ"ש שאו מרום עיניכם וראו כו' כמו איזהו חכם הרואה כו' והמכוון הוא לאהפכא חשוכא לנהורא, והוא ההסכם שנשאר אצלו על כל היום שלא להשכיל ולחשוב בעניני העולם והוא בחי' בשמים ממעל שבנפש. וענין דיבור ומעשה הוא הדיבור בת"ת ומעשה הצדקה בפו"מ והוא ג"כ לאהפכא חשוכא לנהורא, ]ד[היינו שלא להיות עוסק בעניני מו"מ בהתלהבות כחי ועוצם ידי כו' והוא בחי' על הארץ מתחת שבנפש כו'. והנה כתיב ב"פ כי הוי' הוא האלקים גבי אליהו דכתיב וירונו ויפלו על פניהם ויאמרו הוי' הוא האלקים הוי' הוא האלקים, ב"פ כי הם היו עע"ז דהיינו שהי' בהם התאוה לע"ז ולא שכפרו לגמרי כי הרי היו מקריבים קרבנות לה' ג"כ, וע"י אליהו שגילה להם בחי' אלקות נפלו על פניהם ויאמרו ב"פ כי הוי' כו' כמשי"ת לקמן.

והנה אמרו בזוהר כי הוי' הוא האלקים כולא חד, כי עיקר ההתבוננות צריך להיות איך שכולא חד דהיינו ששמע ישראל שהוא בחי' יח"ע ע"ס דאצי' בחי' שמים ממעל. כמו"כ בשכמל"ו שהוא בחי' יח"ת על הארץ מתחת שוה ממש. והענין הוא כמ"ש אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך, שמים הוא בחי' יח"ע ואציעה שאול שהוא אשר מתחת לארץ, הנך ממש אותו אלקות עצמו שבשמים כו', וכמו שאמר יונה מבטן שאול שועתי כו', וכמ"ש ומסדר את הכוכבים במשמרותיהם ברקיע כרצונו שהוא כרצונו הפשוט כו',