שכט

שובה ישראל

בעז"ה שבת שובה פ' האזינו, תקע"ח לפ"ק

[zman_begin]שבת שובה פ' האזינו[zman_end]

שובה ישראל עד הוי' אלקיך כי כשלת בעוניך קחו עמכם דברים ושובו אל ה'. להבין ענין זאת צריך להקדים הקדמה א' בעיקר התחלת עבודת ה' שהוא מ"ש אתה הראת לדעת כי הוי' הוא האלקים וכמ"ש וידעת היום והשבות אל לבבך כי הוי' הוא האלקים, ואין המכוון של וידעת או לדעת בחי' ידיעה בעלמא רק פי' דעת הוא הנק' (בל"א דער הער כו'). וידיעה זאת צ"ל בב' בחי' הוי' ואלקים, בחי' סוכ"ע וממכ"ע, וז"ש וידעת היום והשבות אל לבבך כי הוי' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת. שמים ממעל הוא בחי' סוכ"ע בחי' שם הוי' ועל הארץ כו' הוא בחי' ממכ"ע, והוא ענין ב' פסוקי שמע ישראל ובשכמל"ו. שמע ישראל הוא יח"ע ובשכמל"ו הוא בחי' יח"ת כו'.

והענין הוא כמ"ש שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, דהיינו שבכל בוקר ובוקר קודם נפילתו בטרדת העסק צריך להיות נותן לב מי ברא אלה, איך שואתה מחי' את כולם כי הוא ית' מקורא דכולא ולא כמו שנראה העולם ליש בפ"ע. ולעתיד יהי' בחי' ידיעה זו בשלימות כמ"ש וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו, ולא האדם בלבד אלא כל פעול כו'. אך עכשיו הוא בחי' הסתר אלקות עד שנראה העולם ליש וע"ז כתיב השמר לך פן תשכח את הוי' אלקיך שהוא בחי' שכחה והיסח הדעת. וז"ש וידעת היום והשבות אל לבבך כו' שגם עכשיו צריך להעמיק בזה הענין עד שיהי' נקבע בלב, וידיעה זאת צ"ל בב' בחי' הוי' ואלקים. ובלשון רז"ל נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים, פי' לו היינו לעצמותו כמו שהוא למעלה כמו"כ יהי' התגלות למטה. ובזוהר אמרו מאן דלא מהפך חשוכא לנהורא