שכח

או"פ. והמצות נק' בשם לבושים כמ"ש ימים יוצרו כו' כמ"ש ואברהם זקן בא בימים באינון לבושי' כו'. והלבוש הוא בחי' מקיף, שע"י עשיית המצוה אין זה תועלת לו להיות לו לחיו' כמו ע"י תורה, והגם שכתיב אלה המצות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, קאי על לעתיד כו' אבל לא עתה, וצריך לילך בהדרגה ג"כ מתחלה תורה ואח"כ מצות. וכמו"כ יובן בענין התשובה דכל השנה שיש ב' בחי' תשובה, תשובה תתאה ותש"ע. תשובה תתאה הוא מצד הטעם והדעת מפני היותו ממארי דחושבנא איך שויכל בהבל ימיו ועי"ז נשבר ונדכה לבו, ואח"כ מגיע לתש"ע שהוא למעלה מן הדעת כו' כידוע. אבל בעשי"ת ארז"ל דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב שהוא עצמ"ו נעשה קרוב בלי קדימת אתעדל"ת כלל. וההפרש הוא שבכל השנה מאחר שאתעדל"ע תלוי מצד אתעדל"ת הרי א"א להתעורר כ"א בחי' המתנשא מימות עולם לבד כנ"ל, אבל בר"ה ועי"ת שהתעוררו' הוא מצד עצמו הוא בחי' אשר אין אתעדל"ת מגעת לשם כלל, בחי' התנשאות עצמיו' וכמ"ש ישוב ירחמינו ואמרו בזוהר מאן אתר ישוב, מההוא אתר עתיקא סתימאה וה"ז כמשל ב' בנ"א כו' כנ"ל. וראי' לדבר שהרי בעי"ת נתעורר בחי' פנימי' נקודה בלב כל א' מישראל כמ"ש בקשו פני את פניך ה' אבקש כו', משא"כ בכל השנה, והוא מצד שנתגלה בחי' עצמיות ולכן נתעורר ג"כ למטה בחי' עצמיות, וכל הוידויים שאומרים אשמנו כו' הוא רק הכנה שיתקבל בתוכ"ם כו' אבל הגילוי הוא מצד עצמו, והגם שב"ק מכרזת בכל יום שובו כו' אין זה אלא התעוררו' לבד ולא גילוי כו', משא"כ בעי"ת וכמ"ש השיבנו ה' אליך מלמעלה ואז ממילא ונשובה כו' כידוע וד"ל.