שכז

וההעלאה הוא לעצמותו ולכן נק' בשם יום הדין שהרי לא נודע עדיין איך יהי' ההמשכה, וחסד נק' על שם ההמשכה שהרי באמת נמשך חיות לכל הברואים כמ"ש החותך חיים לכל חי, וכמארז"ל הנ"ל מזונותיו של אדם כו' הן ברוחני' הן בגשמיות כנ"ל. והנה עפי"ז יובן ענין הנ"ל, שמאחר שההעלאה היא לעצמותו לכן המשכת החיות הוא ג"כ מאותו בחי' ששם הי' ההעלאה, ונמצא שההתחדשות דר"ה הוא חידוש מעיקרו. וזהו זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון לעצמותו ממש כו' וד"ל.

ועתה י"ל ההפרש שבין תשובה של כל השנה שב"ק מכרזת בכל יום שובו כו' ובין תשובה דעי"ת שע"ז אמר הכתוב דרשו ה' בהמצאו כו'. להבין זה צ"ל שיש בחי' או"פ ואו"מ כמ"ש בס' הקבלה ובזוהר נק' בשם ממכ"ע וסוכ"ע, ובכל השנה צריך לילך מדרגא לדרגא מתחלה או"פ ואח"כ או"מ. והענין יובן עפ"י הידוע שיש ב' בחי' אהבה, אהבת עולם ואהבה רבה. אהבת עולם הוא בחי' או"פ שהאהבה מתיישבת בכלי המוח והלב והוא הנק' אהבה דבכל לבבך ובכל נפשך, ואהבה כזו נתהוה ע"י התבוננות בבחי' ממכ"ע שהוא מבחי' אלקות שבתוך נבראים, ואתה מחי' את כולם כח הפועל בנפעל. ואהבה רבה הוא אשר למעלה מהגבלת כלי המוח והלב והוא ע"י התבוננות איך שהוא מופלא בערך בחי' סוכ"ע, וע"י התבוננות זו נעשה בחי' תשוקה בלב כמ"ש ולדבקה בו, אבל אינה נכנסת בתוכו ונק' בשם או"מ, וצריך לילך בהדרגה מתחלה או"פ ואח"כ או"מ שא"א להגיע למדרגת אה"ר שהוא בחי' בכל מאדך כ"א ע"י אהבה דבכל לבבך ובכל נפשך. וכמו"כ יובן בענין תומ"צ שידוע שהתורה נק' בשם מזון לנפש כמ"ש ותורתך בתוך מעי, כמשל המאכל שאדם אוכל שנכנס בתוכו ונעשה לו לחיות הגם שלא נודע איכותו ואופנו איך שהמאכל מחי', מ"מ זה נראה ודאי שהוא מחי'. וכמו"כ בתורה כתיב זאת נחמתי בעניי כי אמרתך חייתני כי ע"י לימוד התורה נעשה תועלת לנשמה דהיינו שאם יתבונן בהתבוננות אלקו' יתפעל או בלב כו' או במעשה להשמר אותו מל"ת כמ"ש בשכבך תשמור עליך כו' ולתת לו חיזוק לקיים מ"ע, רק אם הוא מתעצל בדבר ואינו עוסק כלל בזה, אבל אם רוצה לעסוק התורה שעסק נותנת לו חיות וחיזוק כמ"ש כי אמרתך חייתני, ולכן נק' בשם מזון שהוא בחי'