שכו

יומשך אלקות ליעקב. ומה שארז"ל אדם נידון בכל יום וכמ"ש חדשים לבקרים רבה אמונתיך, המשפט של כל יום הוא בהכלי במה יתלבש החסד גשמי ובאיזה אופן יגיע לו הריוח אם בקלות ואם ביגיעה שנק' חיי צער וחיי ריוח, אבל מה שנמדד לו בר"ה שכזאת ירויח לא יוסיף ולא יגרע מזה גם אם יתייגע א"ע מאד רק אם יש באדם איזה התחדשות במעשיו כו'. וכמו"כ יובן ברוחני' שהמשכת גילוי אלקות קצוב לו מר"ה אך במה יתלבש אם במוח או בלב או במעשה לבד והוא בחי' הממוצע והכלי שע"י יומשך גילוי אלקות, ועל הממוצע הוא המשפט בכל יום.

וביאור הענין הוא כי כל מה שמשיג ומתבונן במוחו בהתבוננות והסבירים לקרב אל השכל איך שמחי' מאין ליש, הרי אין זה ערך כלל לבחי' אמיתי' מאין ליש, רק מחמת שהנשמה מלובשת בנפש הטבעי' וצריך לקרב אל השכל באותו השכל עצמו של נפש הטבעי' אשר מאב ואם כמ"ש הן בעון חוללתי ובחטא יחמתני אמי, צריך להסבירי' אבל כמו שהנשמה מצד עצמה אינה צריכה להסבר כלל, כי בה נקבע הדבר כמו שהוא וד"ל. וההסבר זה נק' בשם ממוצע והוא בחי' לבוש דנוג"ה הממוצע, כענין כי הדם הוא הנפש, שהנפש בעצמה היא בחי' רוחני' והגוף הוא גשמי וכדי שהגוף יחי' מהנפש צריך לזה ממוצע והוא הדם שהמאכל שאדם אוכל נתעכל ונהפך לדם המובחר של המאכל, והפסולת נדחה לחוץ, והדם הוא הממוצע שבו מתלבש חיות הנפש. וכמו"כ יובן עד"מ שהלבוש דנוגה הוא הממוצע שע"י יתפעל מאלקות. וכמו"כ יובן בהתפעלות הלב אוי"ר שאינו ערך לבחי' אמיתי' אלקו'. וכמו"כ במעשה המצות שהטלית הוא מצמר גשמי ותפילין קלף גשמי כו' והם ממוצעים שע"י יתלבש אלקות כו', ועל זה הוא המשפט בכל יום. כי בר"ה הוא המשפט כמה יומשך אלקות אבל ע"י איזה כלי יהי' ההמשכה ע"ז ארז"ל אדם נידון בכל יום. ולכן אין יום א' דומה לחבירו שהיום הזה נתפעל במוח ולא בלב וזולתו בלב ולא במוח, ופעם אינו מתפעל לא במוח ולא בלב אלא הביטול בבחי' מעשה בפו"מ כי תלוי לפי המשפט שנשפט למעלה. וא"כ ר"ה הוא בחי' חסד ומפני מה נק' בשם יום הדין. אך הענין הוא כי בר"ה הוא בחי' העלאה כי הרי נק' בשם יום הזכרון וכמ"ש מי לא נפקד כהיום הזה, שהחיות של כל הברואים דצח"מ וגם החיות של הע' שרים וכל התומ"צ הם בבחי' העלאה