שכב

יאכל ב' ימים אזי נסתלק החיות, והתועלת מהמאכל הוא לחבר חיות הנפש בגוף, אבל הרפואה הוא ענין סם חזק הממשיך חיות חדש לגמרי דהיינו שגם שיש איזה קלקול בדמים ע"י הרפואה יומשך חיות חדש. וכמו"כ יובן בין התחדשות החיות של כל השנה להתחדשות החיות שבר"ה, שבכל השנה ההתחדשות שבנשמות ובאורייתא ובקוב"ה אינו התחדשות מעיקרו כי כל המצות הוא לשם יחוד קוב"ה ושכינתי' יחוד סובב בממלא כו', אבל בר"ה הוא התחדשות חדשה.

וביאור הענין כי בכל השנה ע"י אתעדל"ת אתעדל"ע וצריך לילך מדרגא לדרגא, תחלה בחי' ממכ"ע ואח"כ סוכ"ע, ומאחר שאתעדל"ע הוא מצד אתעדל"ת אינו נתעורר רק בחי' סוכ"ע כמ"ש המלך המרומם והמתנשא מימות עולם שהוא ההתנשאות אשר מימות עולם לבד, אבל בר"ה אתעדל"ע הוא מצד עצמו והוא מקום אשר אין אתעדל"ת מגעת שם כלל, ולכן יש בכוחו למלאות ולהשלים כל החסרונות והפגמים כי קמי' כחשיכא כאורה. וז"ש אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך למעני, שיש ב' בחי' אנכי דהיינו בחי' אנכי שמתנשא מימות עולם לבד, ואנכי הב' הוא בחי' התנשאות בעצם, ואנכי זה דייקא הוא מוחה פשעיך כו'. והוא ענין מ"ש אשירה לה' כי גאה גאה, גאה על גיותניא כו' בחי' אנכי שבעצמותו, ובחי' אנכי זה הוא המתגלה בר"ה. וכידוע דבכ"ה באלול נברא העולם ואדה"ר נברא בר"ה ואמר ה' מלך גיאות לבש לבש, שלבש ב' מיני גיאות הנ"ל, ולכן נק' ר"ה דייקא בשם זכרון ליום ראשון שהוא המשכת חיות חדש לגמרי. והמשל לזה ידוע שהוא שני בנ"א א' עומד בהר גבוה והשני עומד במקום עמוק, שיש ב' אופנים באופן יחודם או שהתחתון יעלה למעלה או שהעליון ירד למטה, ובכל השנה אתעדל"ת מעורר אתעדל"ע הוא כמשל עליית התחתון לגבי העליון שתלוי לפי אופן ההכנה של התחתון, אבל בר"ה כתיב