שיג

אחרי ה' אלקיכם תלכו

שבת פ' ראה הנ"ל

אחרי ה' אלקיכם תלכו ואותו תיראו ואת מצותיו תשמרו ובקולו תשמעו ואותו תעבודו ובו תדבקון כו'. הנה כתיב כי מנסה ה' אלקיכם אתכם לדעת הישכם אוהבים את ה' בכל לבבכם ובכל נפשכם ובא אליך הנביא ויתן לך אות או מופת כו'. וצ"ל ענין הנסיון מלמעלה לדעת הישכם אוהבים והלא הכל גלוי וידוע לפניו כל תעלומות, דאין ספיקא קמי שמיא ויודע כל עבודת האדם בפרט במוח או בלב, ולמה צריך לנסיון שאח"כ ידע הישכם אוהבים כו'. וגם באמת אינו צריך לנסות כלל שבודאי יש בכל נפש מישראל בחי' בכל לבבכם ובכל נפשכם, וראי' לדבר ממס"נ על קדה"ש שגם קל שבקלים ימסור נפשו שלא להמיר דתו בפו"מ וכמו שנראה בבע"ת שנתעורר פתאום לה' במס"נ ממש כמו ראב"ד שיצאה נשמתו בבכי' כו' ונתן צוציתא. אך ענין הנסיונות הוא מה שטבע האדם שאינו רואה חוב לעצמו וכל דרכי איש זך בעיניו והוא בעיניו כשר וישר, ואינו עושה חשבון עם נפשו כלל איך שויכל בהבל ימיו כו', וגם אם פעם מוצא איזה חוב עליו אזי מכביד לבו ומוצא קולות לעצמו עד שנעשה נקי בעיניו. והסבה זו היא מלמעלה כענין ואני הכבדתי את לב פרעה כו' ובלשון גמרא אין מספיקין בידו לעשות תשובה, ובזוהר נק' נזיפא דמארי' היינו שגם באיזה פעם מתעורר בנפשו לעשות חשבון עם נפשו מכבידין לבו שאינם רוצים כלל עבודתו ומוחו ולבו כלל, ומזמינים לו הרבה מונעים ומנגדים. והסבה לזה הוא מלמעלה שכך הוא רצון ה' להיות נכבד לבו, אבל זולת זה הי' בא בקל בגילוי בחי' בכל לבבך כו'. והטעם לזה הוא כי כך עלה ברצונו להיות לו תענוג מזה דייקא שיהי' הסתר אלקות ומתוך ההסתר דייקא יאיר אור האלקי והוא כענין קליפה ופרי שא"א לבא להפרי כ"א ע"י שברון הקליפה, כמו"כ יובן בענין הנ"ל שא"א לבא לאור בחי' בכל לבבכם כו' שיש בכל נפש מישראל כ"א ע"י שברון הקליפה. והשברון הוא המרירות להיות נשבר לבו בקרבו מזה גופא על גודל ההסתר מה שלבו נכבד כו'.