שי

דהיינו האור המאיר אינו כמו עצם האור של הנר, והראי' לדבר שהרי אינו מאיר כ"א במקום חושך המנגדו משא"כ שרגא בטיהרא לא מהני ואלו הי' האור המאיר כמו עצם האור הי' מאיר גם במקום אור כו'. אבל אור השמש אינו כן שהאור המאיר הוא בדומה לעצם, ומה שיש נרתק לשמש כמ"ש כי שמש ומגן הוי' אלקים כו' שכמו הנרתק לשמש כו' יש סברא שהנרתק אינו מסך המסתיר האור רק הנרתק גופא הוא מאיר. ומ"ש לע"ל יוצא חמה מנרתקה אין פירושו שהחמה יוצא מנרתקה שלא יהי' הנרתק אלא שהנרתק לא יסתיר כלל כו', והוא ת"ת שנק' בשם אור הוא אור הדומה לעצם. וזהו ענין והיו הדברים האלה שאחר ואהבת דהיינו להיות המשכה למטה הוא ע"י לימוד התורה שיקבע עתים לתורה כפי העת והפנאי שלו, ויש דעה שק"ש נמי ד"ת הוא כו'. ומ"ש וקשרתם לאות על ידך כו' הוא בחי' מצות מעשיות. הענין הוא כי יש בנ"א שאין בהם בחי' ואהבת כו' דהיינו התעוררות נקודת הרצון ואיך יתעורר על ידם בחי' בעל הרצון, ובאמת אמרז"ל כשם שא"א לעולם בלא רוחות כך א"א לעולם בלא ישראל דמשמע דלא פלוג כלל דקיום העולמות הוא ע"י כל ישראל אפי' אותם שאין בהם בחי' ואהבת כו'. אך הענין הוא כי כל ישראל מלאים מצות כרמון אפי' פושעי ישראל והמצות המה פנימי' רצונותיו, וע"י עשיית המצוה מעוררים למעלה בחי' בעל הרצון. והעיקר הוא מצות צדקה כי מצות צדקה היא כוללת כל המצות כמ"ש וצדקה תהי' לנו כי נשמור לעשות את כל החוקים כו', כי רמ"ח מצות רמ"ח אברין דמלכא, וכמו למשל האבר שבכל אבר יש חיות פרטי כו' אבל מצות צדקה היא כוללת כל המצות כו'.

ועתה צ"ל מ"ש בפ' והי' א"ש תשמעו בכל לבבכם ובכל נפשכם ונתתי מטר ארצכם כו' ואח"כ כתיב השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלקים אחרים, דלכאורה יפלא מאד אחר שאמר בכל לבבכם ובכל נפשכם בחי' מס"נ בתכלית למה צריך להזהיר על אלקים אחרים שלא יכפור לגמרי בה', כי איך שייך באדם שהוא בתכלית מס"נ לה' לבדו שיוצרך הזהירה לבלתי יכפור בה' לגמרי רק שייך להזהיר אותו שלא יפול מאותה מדרגה