שט

בראשית ברא כו' בחוכמתא ות"י בקדמין ברצונו כ"ז רצון וחכמה השייך להנהגת מלוכה, אבל עשרת הדברות הם בחי' פנימי' חכמתו העצמי'. ועשרה מאמרות תלויי' בעשרת הדברות כמארז"ל שלש שעות ראשונות יושב הקב"ה ועוסק בתורה שניות יושב ודן את כל העולם כולו שלישית יושב וזן כו', שיושב ודן הוא השייך להנהגת העולמות כמ"ש מלך במשפט כו' ויושב וזן מקרני ראמי' ועד בצי כנים כו' הוא גוף ההשפעה שנתקבל במקבל לכל א' כפי המשפט שבתחלה, וכ"ז תלוי ע"י שתחלה יושב ועוסק בתורה שהוא בחי' חכמתו העצמי' ואח"כ יושב ודן ויושב וזן כו'.

והנה עפ"י זה יובן מארז"ל בכל יום יהיו בעיניך כחדשים, שמאחר שמבואר לעיל שחידוש מעשה בראשית שהוא עשרה מאמרות מתחדשים בכל יום כנ"ל, מובן מזה גם על בחי' הפנימי' שצריך להתחדש ממקורו כנ"ל. ועפי"ז יובן ענין ואהבת שבפ' ק"ש, כי הנה בתחלת בריאת העולמות כתיב כי חפץ חסד הוא טבע הטוב להטיב, אך כעת חיות העולמות תלוי באתעדל"ת כי באתעדל"ת אתעדל"ע, שהתעוררות בחי' רצון למעלה תלוי ע"י מעשה התחתונים. והנה מאחר שצריך לעורר הרצון, צריך לעורר מדרגה שלמעלה מרצון והוא בחי' בעל הרצון וזהו דייקא ע"י בחי' ואהבת, כי שמע ישראל הוא בחי' מח' והתבוננות איך שה' אלקינו ה' אחד שתמליכהו בשמים וארץ וד' רוחות כו' ופסד"ז ושתים לפניה, שם מבואר בענין התהוות העולמות יש מאין, אך איך יהי' ההתהוות הוא ע"י ואהבת כי שמע הוא בחי' מח' ולית מח' תפיסא בי' בבחי' עצמיות שהוא בחי' בעל הרצון, ואפי' התפעלות של מח' לא תפיסא בי' כו', אבל ע"י רצון שהוא ואהבת פי' אבה לשון רצון והוא בחי' נקודת הרצון שבכל נפש מישראל נתעורר בחי' בעל הרצון. וענין והיו הדברים האלה שהוא ת"ת למה צריך מאחר שנתעורר בחי' נקודת הרצון בנש"י ועי"ז נתעורר בעל הרצון ולמה צריך עוד לת"ת לזה. הענין הוא כי ע"י ואהבת נתעורר למעלה, אבל הסבה שיומשך למטה הוא ע"י ת"ת דייקא.

וביאור הענין הוא כי הנה כתיב עוטה אור כשלמה שהתורה נק' בשם אור, והנה יש ב' מיני אור כמבואר בס' החקירה שההתפשטות של הנר