שז

מברכין בברכת התורה בא"י נותן התורה לשון הוה דמשמע שהוא נותן בכל יום. וגם אנו מבקשים והערב נא את דברי תורתך כו'. אך להבין זאת צריך להקדים בענין חידוש מע"ב כמ"ש המחדש בטובו בכל יום (תמיד) מעשה בראשית, וזה כל האדם לידע איך שהעולם מתחדש תמיד מאין ליש כמ"ש חדשים לבקרים רבה אמונתיך, שבכל בוקר מתחדש כח אמונה זו, שבכל בקר מאיר כח חדש מנשמתו להכיר את בוראו, ואין המכוון להכיר בדרך פשט אלא שיהי' נקבע בלבו. וזהו שארז"ל כי זקיף אינש לימא זוקף כפופים שזהו הטעם שהאדם הולך בקומה זקופה מצד שיש בו הכרה למה שלמעלה ממנו, כמ"ש דע מאין באת כו'. ובחי' זו יש בכל נפש מישראל מצד נשמתו כמו ענין ההרגשה שבמילי דעלמא שהוא כמו טבע, כמו"כ בכל נפש מישראל יש בחי' זו כמו טבע, רק שיתן אל לבו זאת ואם אינו נותן אל לב אזי הוא כבהמה שהולך אחר תאוות נפשו הבהמית למצא טרף לנפשו ונק' להחיות כחיי הגוים, וכתיב אדם אתם אתם קרויים אדם ואין אוה"ע קרויים אדם, שדוקא בבנ"י יש בחי' אדם להכיר את בוראו שהוא כמו טבע, אבל באוה"ע גם דקרו לי' אלקא דאלקיא כו' אבל הדבר רחוק מהם ואפיקורסים כופרים לגמרי ואומרים לא הוא כו', ובישראל יש בחי' הכרה* כנ"ל, וזהו תכלית עבודת האדם כל משך חייו בעוה"ז כמ"ש כי צל ימינו עלי ארץ, וכתיב ימי שנותינו בהם שבעים שנה ובהם פי' בהם בהסתר אלקות שנראה העולם ליש כו' וצריך ליתן לב איך שמתחדשים מאין ליש בכל עת ורגע, ואם אינו נותן לב למה לו לחיות כו'.

וצריך להבין ענין חידוש העולמות שהלא ודבר אלקינו יקום לעולם וא"כ כשאמר יהי אור הרי דיבורו הוא בחי' נצחי', כי כמו שאא"ס הוא נצחי' כן דיבורו הוא בחי' נצחי' ולמה צריך לחדשו בכל יום ובכל שעה כידוע שי"ב שעות היום י"ב צירופי הוי' ויב"ש הלילה י"ב צירופי אד' כו'. אך הענין