דש

בראת אתה יצרת כו' קאי על בחי' ההעלם ששוה בזה דורו של משה שהיו מבחי' חכמה לדור דעתה דעקבי משיחא בחי' רגל ועקביי' כו'.

ועתה צ"ל ההפרש שבין נשמות למלאכים כי הלא גם במלאכים יש ג' בחי' אלו כמ"ש בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם, ויש מלאכים בעולם המחשבה ונקראים מלכי שלם, ויש מלאכים בעולם העשי', וידוע שא"א להיות דיבור בלא מח' ועשי' בלי דיבור וא"כ מהו ההפרש בין נשמות למלאכים. אך הענין יובן ע"פ מ"ש תשורי מראש אמנה והוא בחי' קול ודיבור, וצ"ל שהלא הקול נמשך מהבל הלב ושרש הדיבור הוא השכל שהרי נראה שהתינוק שאין בו שכל אין יכול לדבר ונמצא שהדיבור שרשו מלמעלה והקול מלמטה ואיך מתייחדי' כא'. אך הענין הוא כי שרש מח' ודיבור הוא בעצמות הנפש, כי ידוע שבנפש עצמה יש ג"כ בחי' אותיות כמ"ש בלק"א והוא בחי' כ"ב תנועות הנפש רק ששם הם בתכלית הרוחני וכשבאים במבטא גשמי נתגשמו, ולא הדיבור הוא מחמת מבטא הגשמי רק הוא מחמת שבעצמות הנפש יש ג"כ בחי' אותיות כו' וכמו שתי רוחות מספרות זו עם זו וכמו נפש המדברת גם בלא גוף יש בחי' דיבור רוחני. ונמצא ששרש המח' הוא הרצון שבפנימי' הנפש כי מח' ורצון הם ענין א' כמו אשר חשב לעשות אשר רצה כו', ונמצא שמח' זאת היא בחי' עצמיות אחר ששרשה מרצון הנפש, הגם שהנפש הוא למעלה מרצון אבל התגלות פנימי' הנפש הוא ברצון. ולכן לפעמים נק' הנפש בשם רצון כמ"ש היש את נפשך שפירושו רצונך כו', ופעם משמע ששרש המח' הוא מלמטה כמו ענין הרהורי לבא שדבר הנחמד בלב אזי עולה במחשבתו להרהר זאת, ושניהם אמת כי אינם סותרים זל"ז כלל רק שניהם באים כא', רצון הלב ורצון פנימי' הנפש והוא הנק' יחוד ישראל סבא ולאה או יחוד יעקב ולאה שהרצון שבפנימי' הנפש נק' בשם יש"ס כו'. וכמו"כ יובן בעבודת ה' שרצון הנשמה שלמעלה בשרשה ונקודת הרצון שבנשמה שבגוף מתייחדי' כא'. וזהו בצלם אלקים עשה את האדם, ואדם הוא אלף דם, אלף הוא שרש הנשמה ודם הוא הנשמה שבגוף מתייחדי' כאחד, כי הנשמה