חצר

והנה יש עוד הקדמה לזה עפ"י מה שמבואר בע"ח בהיכל הז' בענין ד' עולמות אבי"ע הנרמזים בד' אותיות שם הוי', שהמשל לזה הוא מד' בחי' דצח"מ. והנה בחי' דצח"מ הרי הם בערך זה לזה, והנה לפ"ז כמו"כ בענין ד' עולמות אבי"ע שעולם עשי' שלנו נק' בשם דומם שגם החיות רוחני' של עולם העשי' נק' בשם גשמיו' אחר שהוא כח להחיו' הגשמי', וכמו אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה, מזל מחכים מזל מעשיר וכמ"ש אני אענה את השמים והם יענו את הארץ כו', לכן גם הכח רוחני של עולם העשי' בכללו נק' בשם דומם, וכמו אברהם שאמר ואנכי עפר ואפר שהי' מרכבה לבחי' חסד דאצי' ונדמה עצמו לבחי' עפר בחי' דומם. ועולם היצירה נק' בשם צומח שהוא אינו בחי' כח להחיות גשמיו' הנבראים. ועולם הבריאה נק' בשם חי שהוא ענין נשמות יושבין ונהנין מזיו השכינה. ועולם האצי' נק' בשם מדבר כמ"ש ועל הכסא דמות כמראה אדם כו'. ולפי משל הנ"ל מדצח"מ שהם בערך זה לזה שיש שייכות האדם עם הדומם אחר שהם נלקחים זמ"ז בערך ושייכות, וא"כ לפ"ז גם ד' עולמות אבי"ע הרי הם בערך וכמו מל' דאצי' נעשה כתר לבריאה ומל' דבריאה כו' שהוא בחי' אחרונה שבאצי' נעשה כתר וראש לעולם הבריאה ועכ"פ יש איזה ערך ושייכות זל"ז, וידוע מאמר הזהר איהו תפיס בכולהו עלמין ולית מאן דתפיס בי'. אך הענין הוא שיש למעלה ב' מיני השפעות ואמיתי' המשל להשפעה הב' אשר לית מאן דתפיס בי' הוא ממחשבה דו"מ וכידוע שבי"ע נק' בשם מדו"מ. והענין הוא שיש ב' בחי' במחשבה ודיבור, היינו שיש דיבור אשר כל המח' נתפסת בהדיבור והוא הנק' התפעלות המח' מהדיבור, וכמו"כ בשכל ומח' שיש מחשבת שכל אשר השכל נתפעל מהמח' עד שבעת שהוא מחשב שכל זה או מדבר מח' זאת לא יוכל להשכיל ולחשוב דבר אחר. ויש מח' ודיבור אשר המח' אינה מתפעלת כלל מהדיבור כמו דברים בטילים הנק' דברים של מה בכך שיכול לדבר והמח' יהי' מטורדת בענין אחר, וכמו שנראה שבעת העמקת האדם באיזה שכל מופלג ובא אחר ומדבר לו איזה ענין