רצז

המאכל כי הנה כתיב וחיך יטעם אוכל כו'. ויש טעמים רוחני' וטעמים גשמיי', כמו שיש טעם ומתיקות בהשגת איזה שכל דבר מה עד שערב לנפשו וכמו בהתפעלות אלקות בתפלה בטוב טעם ותענוג כו', ויש טעם גשמי כמו טעם הפרי. והנה נראה שחיות האדם הוא דייקא ע"י טעם גשמי שע"י אכילת פרי אזי ישוב נפשו אליו, אבל כשלא יאכל ויטעם טעם רוחני שהוא טעם השכל לא יתקיים האדם, והוא מחמת שהטעם שבמאכל הוא הגבה למעלה מטעם השכל. והענין הוא כי יש למעלה עולם התענוג הנק' תענוג הפשוט והתענוג שבשכל הוא רק תענוג מורכב שהרי השכל אינו תענוג רק שהתענוג הוא בבחי' התלבשות בתוך השכל, אבל התענוג שבפרי הוא מהות של עצם התענוג רק שנתגשם ע"י שבה"כ כידוע, וכמ"ש ויטע ה' אלקי' גן בעדן מקדם כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל כו'. גן בעדן הוא בחי' זיוא עילאה בחי' עצמות התענוג הי' בבחי' כל עץ נחמד למראה כו', וכמו"כ עתה הטעם שבפרי הוא מבחי' עצמו' התענוג רק שנפל בשבירה ונתגשם כנ"ל. וכמו"כ יובן למעלה בב' בחי' השפעות שהוא השפעה בבחי' עיגולים והשפעה שבבחי' יושר שנעוץ תחב"ס כנ"ל. וענין עיגולים ויושר יובן עד"מ, הנה העיגול אין בו מעלה ומטה שהרי כשיתגלגל העיגול אזי יהי' העליון תחתון והתחתון עליון נמצא שמבלי ימצא ראש וסוף שהתחתון יכול להיות עליון והעליון יכול להיות תחתון כו'. ובחי' יושר הוא כמו פרצוף אדם שנראה בו מעלה ומטה והוא בחי' ראש ולב ורגל, שהראש הוא בחי' פנימי' והרגל הוא בחי' חיצוני' אבל יש בהעלם כח ברגל מה שאין בראש עד שהראש מקבל חיות מהרגל, וכמו שנראה שהרגל הוא מעמד ומצב של הראש. ומאחר שיש בכח הרגל להעמיד הראש מוכרח להיות שיש בו כח עליון מה שאין בראש שהראש מקבל חיות מהרגל, ונמצא שגם בבחי' יושר אין בו מעלה ומטה כלל מבלי שימצא ראש וסוף כו'. אך ההפרש שבין בחי' עיגולים ובחי' יושר הוא בענין העלם וגילוי, שבבחי' עיגולים הרי נראה בגילוי שהעליון יכול להיות תחתון והתחתון עליון, אבל בבחי' יושר הרי נראה שהראש הוא העליון והרגל הוא התחתון רק שיש כח בהעלם ברגל יותר מבראש. וזהו הטעם להשפעת עלה לעילתו תמיד בלי הפסק כו' וכמו שידוע שע"י העלאת מ"נ בבירורי' של מעשה התחתונים עי"ז ניתוספו אורות באצי' כו' וד"ל.