רצו

להבין כו' בלק"א פרק נ"ב

בעז"ה יום ב' פ' ראה תקע"ז לפ"ק

[zman_begin]יום ב' פ' ראה[zman_end]

להבין שרש הדברים מ"ש בלק"א פרק נ"ב בענין התלבשות מל' דאצי' בהיכל ק"ק דבריאה שהוא ענין חב"ד דבריאה וחב"ד הוא תלמוד כו' והוא ענין יחוד גאולה לתפלה כו'. להבין כ"ז צריך להקדים בכל השתלשלות עלה ועלול שאין העלול בערך עילתו ורק בחי' אחרונה שבעלה שהוא חלק עשירית ממנו לבד משפיע בהעלול, וא"כ צ"ל מי מכריח שישפיע העלה להעלול מאחר שאין ערוך העלול להעלה א"כ ה"ז ירידה וצמצום לגבי העלה, ובאמת הוטבע שהעלה יהי' רוצה להשפיע להעלול כו'. אך הענין הוא כי כל עו"ע הוטבע באופן שנעוץ תחב"ס וסב"ת (כי משפיע ומקבל נק' בשם תחלה וסוף כו'). הענין הוא כי יש כח אחר במקבל מה שאין במשפיע שהמשפיע מקבל חיות מזה, ולכן הוא רוצה להשפיע להעלול והוא כענין תלמיד המחכים את רבו, שבאמת שכל הרב גבוה למעלה מן שכל התלמיד וכשצריך להשפיע השכל להתלמיד אזי הוא מוכרח לצמצם עצמות שכלו ושישפיע לפי ערך תלמיד המקבל וא"כ מי מכריח אותו להשפיע, והוא מטעם הנ"ל כי במקבל יש כח עליון מה שאין במשפיע עד שהמשפיע הוא בחי' מקבל לגבי בחי' זו שבמקבל, וכנראה שע"י שאלות וקושיות של שכל התלמיד הוא מחכים לרבו. כמו"כ יובן למעלה בב' בחי' השפעות עיגולים ויושר שנעוץ תחב"ס וסב"ת שיש כח בתחתון מה שאין בעליון.

והענין יובן עד"מ מהלחם שאדם אוכל שעליו יחי' האדם שבאמת אינו מובן כלל שהרי האדם בחי' מדבר הוא גבוה למעלה מבחי' דצ"ח וכמארז"ל כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל לצוות לזה בשביל האדם שיהי' לו לאכול וללבוש כו', נמצא שהאדם הוא הפנימי' ואיך יקבל חיות מבחי' צומח וחי. אך הטעם הוא מחמת שמוצא פי ה' שבמאכל הוא למעלה ממאמר נעשה אדם כידוע, ששרש המאכל הוא מבחי' עולם התוהו והאדם הוא מבחי' תיקון, דהיינו שבבחי' השתלשלות האדם הוא למעלה אבל יש בו כח אחר מצד שרשו כו' לכן יש בכחו להחיות האדם כו', וכמו שנראה בטעם