רצד

מרירות כלל מהיש המסתיר על כח אלקי, אזי מזה הוראה שהוא מקושר בעומק רע. כי ידוע שיש עומק טוב ועומק רע והוא בחי' מקיף דרע כמ"ש אתה ידעת את העם כי ברע הוא שהוא מוקף בתוך הרע והרע מקיפו. והענין הוא כי יש ברע ב' בחי' א"פ ואו"מ דהיינו אם עושה העבירה ע"י שנתפעל בהתאוה בחי' א"פ ואח"כ חוזר בתשובה ויש לו מרירות מאד מזה ונק' צעקה מדבר חדש וחוזר ונופל, ולכן אנו מתפללי' בכל יום. אבל אם אין לו מרירות מצד שאין לו התפעלות מהאין אלקי, מזה הוראה שהוא מקושר בעומק רע עד שאינו שומע כלל שעושה רע. והוא כמשל אדם שעומד בהר גבוה ורואה גיא עמוק שמכיר גבהותו והתנשאותו, אבל אם שטח ההר הוא רחב מאד אינו מכיר כלל שהוא עומד בהר. או אדם עני שנעשה עשיר שיש בזה התפעלות יען כי דבר חדש הוא אבל מי שהוא עשיר מנעוריו אינו נתפעל כלל כי הרי זהו עצמותו. וכמו למשל עסק הפרנסה שחיי נפשו הוא שאינו ניכר בו התפעלות כלל. וכמו"כ יובן בבחי' עומק רע שהוא מקושר בתכלית עד שאין מרגיש כלל כענין מארז"ל אין אדם עובר עבירה אלא א"כ נכנס בו רוח שטות כו' שנדמה כבהמה כו', ולכן אינו נתפעל מאין אלקי, וממילא אין לו מרירות מהיש המנגד לאין אלקי. אך עצתו הוא שתהי' עבודתו בבחי' שפלות והוא הנק' קבלת עומ"ש, וכמ"ש נאום הגבר הקים על כו' היפך של פריקת עול, דהיינו שיאמר לנפשו אחר שאין לי התפעלות מאלקו' ומרירות מן המנגד אזי מ"מ זאת תהי' עבודתי בבחי' שפלות דהיינו שלא לצאת חוץ מגדר עכ"פ בבחי' סו"מ וע"ט בפו"מ, והוא כענין מאמרז"ל אל יאמר אדם אי אפשי בבשר חזיר אלא אפשי אבל אבי שבשמים גזר עלי שהוא ענין קבלת עול לבד ואינו בחי' מואס ברע כו'. ובחי' זו נק' ג"כ עבד עני. וזהו ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כ"א ליראה דקאי על ב' בחי' יראה שהוא עבד עני, הן המרירות על היש והן בחי' שפלות והוא הגורם למ"ש סיפא דקרא לטוב לך כו'.

והענין יובן ע"פ מ"ש שמח נפש עבדך כו' דקאי על עבד עשיר, וצ"ל דבשלמא לעבד עני שעבודתו הוא בבחי' מרירות צריך לשמחה, אבל עבד עשיר שהוא בחי' עסק תומ"צ המשכו' אא"ס למטה כו' למה צריך עדיין הבקשה להיות שמחה כו'. אך הענין הוא לרצויי למרי' דהיינו שתהי'